זהו ספר פורץ דרך מאת קבוצת האדריכלים הנודעת מהולנד MVRDV. בספר זה הקבוצה שוטחת, באמצעות איורים חכמים וסטטיסטיקות מאתגרות,
את משנתה בנוגע לעיר העתיד. בבסיס הספר ההנחה שבעקבות רשתות התקשורת שממשיכות להתרחב ורשת הקשרים הבלתי ניתנת למדדיה שהן יוצרות, העולם זנח את התפיסה האנכרוניסטית של "הכפר הגלובלי" והוא מתקדם למצב מתקדם יותר של "עיר-על" אחת (META CITY).
על פי משנתה של הקבוצה, יותר ויותר אזורים הפכו להיות, פחות או יותר, מרחבים אורבניות מתמשכים: אירופה, השוליים של צפון אמריקה, דרום מזרח אסיה, הודו, אינדונזיה. וככל שהאוכלוסייה ואפשרויות התקשורת שעומדות בפניה ממשיכות להתרחב, מטמורפוזה זו רק החלה. לא זו בלבד שתהליך זה הגדיל את מספר השטחים האורבניים; הוא גם העצים את מספר האזורים "שבין-לבין". אפילו האלמנטים האנטי אורבניים עברו תהליך קולוניזציה, והפכו לחלקים מרוכזים של המצב האורבני: הטבע הפך להמוני והצרכים החקלאיים הוגברו בשל ביקוש גדול יותר וכמות קטנה יותר של שטח לעיבוד. למרות שנראה שטרנספורמציה גלובלית זו מואטת במידת מה על ידי לאומיות תחרותית שהופכת לאפשרי מצב בו כל העולם יהפוך לקוסובו, יתכן ואזוריות מעין זו מהווה גם דרך להימלט בדיוק מהגנתיות זו (עליה היא באה להגן): דרך התמחות, כל אזור משפר את מצבו הגלובלי. הבדל זה והביקוש הגובר למוצרים ייחודיים, הופך כל אזור לתלוי בכל השאר וכך כופה איזון ביניהם.
עוד הם טוענים שלמרות התהליכים החשובים לעיל, ארכיטקטורה ואורבניזם רק לעיתים רחוקות נכנסו לפולמוס זה. מקצועות אלו עם האובססיה שלהם לדברים יחידים במינם, שמים דגש מוגזם עם אינדיבידואליזם. בהתמקדות שלהם על המוצר הבודד, הם סוגרים עצמם בתוך גבולות
נתונים. ריאליזם מלוכלך כסגנון. למרות שהם מעודדים דו-שיח עם מקצועות אחרים, הם לעיתים רחוקות בורחים מהפורמליות. אך לתת את הדעת על התפתחויות גלובליות אלו יכולה לעזור להגדיר סדר יום חדש עבור אורבניזם וארכיטקטורה.
כיצד, אם כן, לחקור את עיר-העל הזו? ראשית, לטענתם, ניתן לתאר את גודלה ואולי לבחון את הדברים שהיא מכילה רק בצורת
מספרים ונתונים. רשת האפשרויות שהיא פותחת בפנינו, הכלכליות והמרחביות, נראות כה מורכבות שנראה שטכניקות סטטיסטיות הנן הדרך היחידה לתפוס את התהליכים שבה. על ידי בחירת או חיבור מידע לפי הנחות יסוד היפותטיות, ניתן להפוך עולם של מספרים לדיאגרמות. דיאגרמות אלו פועלות כסימנים לפעולות, לסדר יום, למטלות. לפתע מתוך המספרים קורמת עור וגידים "עיר של נתונים" (Data Town) שמתנגדת שיקטלגו אותה לפי סגנון מסוים. דרך אחת לחקור את עולם המספרים הנה דרך השימוש ב"תרחישים קיצוניים", כפי שעושה הקבוצה בספר. אלו מובלים ליצירת גבולות, שוליים ולפיכך להמצאות. לדידם, אם נדמיין את המצב הקיצוני ביותר של התרחבות אורבנית של עיר העל, ולפיכך ההפחתה בחלל זמין, יתכן והמצאות אורבניות חדשות יצוצו. במבט על השטחים הזמינים כיום בעולם, רק אחוז מזערי משטח הפנים הכולל של העולם יכול להיות שימושי כחלל אורבני – למגורים, לתעשייה, למפעלי מים וכו'. ימים, אוקיינוסים (שגדלים בעקבות ההתחממות הגלובלית), הרים, ג'ונגלים, מדבריות ואזורים קוטביים כולם מייצגים שטחים בלתי זמינים לשימושים אורבניים לצורך עיר העל. האם דבר זה אומר שעלינו ליישב את הסהרה, את האוקיינוסים, או אפילו את הירח על מנת להגשים את הצורך במרחב ובאוויר לנשימה על מנת לשרוד? או האם ביכולתנו להגדיל בצורה אינטליגנטית את הנפח של החלל הנוכחי אותו אנו מאכלסים? הבחנה זו של מחסור חמור בחלל יכולה להוביל לשורה של השערות, תרחישים ומיני נבואות אחרות . בסוף כל שורת היפותזות אלו נמצאת עיר של נתונים.עיר הנתונים, לפיכך, אינה עיצוב, היא אינה עניין של שילובים, קומפוזיציות או יחסים. ניתן לראות אותה כהקדמה למחקר נוסף שיכול להוביל לסיבוב נוסף של ביקורת עצמית הכרחית בתחומי הארכיטקטורה והאורבניזם ואולי אפילו הגדרה מחודשת של המקצוע.