כתבי הקודש – האמנם דברי אלוהים חיים ?
בכל מדינה דמוקרטית נאורה הדת כבר מזמן הפכה להיות ענינו של הפרט, וכפיה דתית מהסוג שהיה קיים בימי הביניים נכחד מן העולם. יש רק מדינה קטנה במקום נידח ושמה ישראל - מדינה חילונית, דמוקרטית ומתקדמת שבה הדת שולטת על המדינה, מכתיבה את דרכי הפרט בכל נושא ,וגם "חולבת" את קופת המדינה הדלה לטובת לומדי תורה – תורת
הקודש, דברי אלוהים חיים.
אנחנו חיים במדינה שבה החילוניים מתקצבים מוסדות חינוך דתיים שמלמדים כל היום את ההבלים הכתובים בתלמוד. כל מיני דינים ומשפטים שלא תורמים דבר לחיי האנושות, כמו השור שנגח את הפרה מעסיקים את לומדי התורה במשך שעות וימים.
דנים במשמעות הנגיחה, ובגודל הנזק של שור הנוגח פרה בהיריון, ובערך הכספי של הפרה שננגחה.
הילד הדתי מחונך מגיל אפס לשנוא את החילוני, לשנוא את הציונות ולשנוא את הגויים ואת ההשכלה הכללית.
החילונים בעיניהם טיפשים ורשעים, כי הם לא מקיימים
מצוות, ומי שמחלל שבת נחשב בעיניהם לעבריין.
הדתיים בזים ולועגים לחילוניים המפרנסים אותם ומגנים עליהם. כספים רבים זורמים מקופת המדינה לסבסוד רבנים, דיינים , שוחטים, ישיבות, מקוואות,
בתי כנסת, משפחות תלמידי הישיבה ועוד ועוד. הם מספרים לנו על העם הנבחר, כאשר בפועל העם היהודי הוא לא אור לגויים אלא עם ככל העמים, ורבים אף שואפים להיות עם ככל הגויים…
יש לנו תרבות יחודית, אבל אנחנו עם ככל העמים והרצון להבליט יחודיות מבטא גישה גזענית ושגויה.
אפשר לחגוג את חגי ישראל כעניין תרבותי, אך אין ערך לקשר כל חג לציוויים דתיים.
הדתיים המציאו שאלוהים אמר שחייבים לאכול מצות בפסח, וכך נכפית אכילת מצות על כלל הציבור במדינת ישראל. היהדות נחשבת לדת הומנית – "ואהבת לרעך כמוך", אך בספר תהילים כתוב :
"משנאיך, ה'' , אשנא" – זו כבר לא הומניות. המשמעות של הפסוק היא שמי שלא מקיים תורה ומצוות , מצווה לשנוא אותו.
כל חוקי הכשרות והאיסור שחל על אדם דתי לאכול או לשתות בביתו של אדם לא דתי היא לא התנהגות הומנית.
נאמר שפיקוח נפש דוחה שבת, אבל זה מתייחס רק ליהודים. אסור לחלל שבת כדי להציל גוי. כתוב שגיורת שבאה ללדת בשבת - אין מיילדים אותה בשבת. זו לא הומניות.
על פי דיני אישות של ההלכה, אשה פסולה לעדות ופסולה למשרת רב, וזה חלק קטן מדיני השפלת האישה. ההלכה מתייחסת אל האישה כאל שפחה, כאל אישה פטפטנית שאסור לה ללמוד תורה. על פי ההלכה ,האישה היא שפחה לבעלה וחייבת לשרת אותו. כל איסורי הדת הפכו במדינת ישראל לאיסורי מדינה החלים על כלל הציבור החי כאן :
לכוהן אסור לשאת גרושה, נישואים וגירושין דתיים הם צו מדינה, קבורה דתית היא צו מדינה, אסור לייבא בשר שלא קיבל הכשר דתי, אסור לפתוח חנויות בתשעה באב, אסור לעבוד או לנסוע ביום כיפור, על חברות הטיסה הישראליות נאסרה טיסה בשבת (אחת הסיבות להפסדים הגדולים של אל-על), אין תחבורה ציבורית בשבת, חייבים לשחוט פרות רק בשחיטה דתית ועוד איסורים וחוקים רבים ומשונים.
ירון ידען היה בעברו חילוני, חזר בתשובה בגיל 17 (ישיבת "נעשה ונשמע" בתל-אביב) למשך 17 שנים במהלכן הפך לפוסק מומחה וראש כולל בטבריה (עשר שנים)
וברכסים (שבע שנים) והחליט לחזור בשאלה ולהיאבק נגד החרדים ומעמדם במדינה.
הוא גם נישא בהיותו חרד ומילא מצוות פרו ורבו וילד שבעה ילדים כמו כל דתי טוב, וכמובן קיבל מהמדינה קיצבת ילדים מכובדת.
הוא הכיר את אישתו בשידוך, פגש אותה שלוש פעמים, ואז החליט להינשא לאחר התיעצות
עם הרב שלו. הוא שאל את הרב איך ניתן לדעת אם זו האישה המתאימה בעבורו, והרב ענה לו במילים : "יש הרבה מכוניות מקולקלות שסוחבות בעלייה, אז גם אתה תסחוב. ככה חיים רוב הזוגות הדתיים". הדתיים מחפשים שותף לחיים ולא בן זוג אמיתי.
ובהקשר זה, הרב המכובד עובדיה יוסף קרא בדרשת סוף השבוע שלו (יולי 2002) להקפדה על מצוות פרו ורבו כי זו מקדמת את הגאולה ובוא המשיח. ירון ידען, היום חילוני נרדף על ידי החרדים והעיתונות החרדית, הקים עמותה בשם "דעת אמת" (שנת 2002) כאשר הוא מנסה להוכיח שכתבי הקודש מלאים בטעויות ושגיאות, מה שמוכיח שנכתבו על ידי בני אנוש ולא על ידי האלוהים. העמותה מעבירה קורסים ביהדות לחילוניים כדי שיוכלו להתמודד עם הטיעונים הדתיים.
ידען גם הצטרף למפלגת שינוי, בה הוא חבר מזכירות המפלגה. הספיקות שלו באשר לנכונות ספרי הקודש החלו לעלות כאשר היה ראש כלל "מרביץ תורה" בחניכיו. במסכת חולין הוא נתקל בתיאור הבא על גוף האדם. קנה הנשימה מתפצל לשלושה חלקים : לריאות, ללב ולכבד.
הוא זכר מהיותו חילוני שקנה הנשימה מתחבר אך ורק לריאות.
הוא הלך לבית שחיטה לבדוק את הנושא, וגילה שאכן קנה הנשימה של פרה שחוטה מגיע רק לריאות. הוא התיץ עם השוחטים, ואלו אמרו שאם חז"ל אמרו שקנה הנשימה הולך לא רק לריאות, אז הם בטוח צודקים – חז"ל הם אלו שקובעים את המציאות.
יש כאן הכחשה של מציאות ועובדות בדומה לכתות המיסטיות.
רוב הדתיים הם בורים, אינם יודעים דבר בהשכלה הכללית, אך הם גם ברובם לא מכירים את דברי התורה ואת הטקסט התלמודי. ירון ידען חקר את הנושא במשך שנים, והגיע למסקנה שכל כתבי הקודש הם כדבריו "עבודה בעיניים", כתבים שנכתבו בידי אנשים לפני אלפי שנים וברמת הידע של אותה תקופה. התורה לא ניתנה על ידי אלוהים, כל התלמוד נכתב על ידי אנשי כפרים שחיו ליד הפרת והחידקל תחת השלטון הפרסי, אותו שלטון שהאמין בשדים וברוחות. התנ"ך נכתב על ידי מחברים שונים כ- 700 שנה לפני הספירה. כחלק ממסע המחקר שלו, פנה ירון גם לפרופ'' ליבוביץ'' ז"ל, שהיה איש מאמין, למרות שגם הוא טען שאת התנ"ך כתבו בני אנוש.
ירון הפנה לפרופסור את השאלה המתבקשת : "כיצד יתכן שהוא שומר מצוות למרות ידיעותיו על מקור כתבי הקודש", והתשובה שקיבל היתה : "אנחנו בשנת 1990. לערכים אין נימוק רציונאלי".
ליבוביץ'' התכוון לומר שאין נימוק רציונאלי באמונה בדת, כפי שאין נימוק רציונאלי עבור יפני המחליט למות למען הקיסר שלו, או כשטרומפלדור אמר (אם אמר…) טוב למות בעד ארצנו".
ירון לא וויתר, והחליט שהוא מעדיף להאמין ביצירה מערבית ליברלית, ולא ביצירה חשוכה מהמאה החמישית. הוא מעדיף יצירה המטיפה לחופש ביטוי, חשיבה ביקורתית, חופש
דת, שיוויון בין המינים – כל מה שלא מצוי בכתבי הקודש שנכתבו בתקופה אחרת ובעולם אחר.
בשנת 1994 חזרה כל משפחתו של ירון בשאלה, והיום הם חיים כמשפחה חילונית.
שנתיים לאחר מכן בני הזוג התגרשו, מכיוון שלא התאימו, כאשר חוסר ההתאמה לא היה מאז שהכירו וחיו ביחד.
ידען טוען שהוא מצא אינספור טעויות, שגיאות וסתירות בספרי הקודש. מכיוון שאלוהים לא טועה, אזי המסקנה היא שהכתבים נכתבו בידי בני אנוש לא השראה אלוהית. המציאות השגויה הזו משמשת בסיס לכל הלכות החיים של האדם הדתי, ומשפיע גם על האדם החילוני, במדינה בה אין הפרדה בין דת ומדינה.
במציאות השגויה הזו עוסקים בחורי הישיבות משבע בבוקר ועד עשר בלילה.
סיכומים נוספים אודות כתבי הקודש – האמנם דברי אלוהים חיים ?