את פרק ב' בספר ישעיה, ניתן לחלק לשלושה חלקים:
פסוקים א '- ד': "חזון אחרית הימים".
פסוקים ה' - יא': חטא הגאווה-
הוכחה לבעלי הגאווה שעובדים עבודה זרה.
פסוקים יב' - כב': יום ה'.
בחלק הראשון, בארבעת הפסוקים הראשונים מדובר על חזיונו של ישעיהו בן אמוץ על הפיכת בית ה' לראש. הוא יעמוד בראש ההרים ויהיה נישא בחשיבותו מעל כולם. הגדולה של ה', תגרום לכל
הגויים לבוא וללמוד ולקחת חלק מתורתו. (תורה שבין אדם לחברו) <"והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים" פרק ב' פס' 2>
בחזון אחרית הימים, מדובר בגדול, על הפיכת ירושלים כמרכז שינהרו אליו כל הגויים <"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" פס' 3> ועל שלום כלל עולמי.
החלק השני, בפסוקים 5 - 11, ישעיהו קורא אל העם ואומר להם לשוב לדרכי ה', כי הם חטאו! העם הפך לרודף בצע וזהב. האדם שמתעשר וחושב את עצמו כל יכול, פונה לחטאים ומשתחווה למעשה ידיו (לאלילים) האדם צריך להבין שהוא אפסי. רק ה' הוא השולט והיחיד. אדם שגאה וסוגד לעצמו- סופו יהיה שפל. <"עיני גבהות האדם שפל ושח רוב האנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" פס' 11>
בעשרת הפסוקים האחרונים (12- 22) זהו העונש שצפוי לעם אם לא יחזור בו מדרכו. כל הדברים החזקים, והגאוותנים- כולם יפלו אל מול כוחו של ה'. כל אוניות התרשיש, וארזי הלבנון, ועל אלוני הבשן, והאנשים היושבים בהרים הרמים- כולם יגיעו למסקנות:
השליט היחיד הוא האלוהים!
האלילים כליל יחלופו!
האדם הוא אפסי!
<"ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף" פס' 17-18>