חיפוש
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

צור חשבון חדש בשוונג

משתמש רשום? כניסה!
×

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

או

עדיין לא נרשמת? הירשם!
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

דף הבית של Shvoong>אמנות ומדעי הרוח>לימודי דת>הדרשה על ההר - מתוך הנצרות וארץ הקודש סיכום

הדרשה על ההר - מתוך הנצרות וארץ הקודש

סיכום ספר   מאת:mica1     מחבר : אהרון לירון
ª
 
הדרשה הארוכה ביותר של ישו בתחילת דרכו מוזכרת על-ידי מתי ולוקס, והיא ידועה כ"דרשה על ההר". דבריו של ישו בדרשה על ההר צוטטו שוב ושוב כקריאת תיגר חברתית ודתית. בדרשה ישו פנה אל העניים והסביר את הצלחת הרשעים. הוא רואה את הסבל בעולם כדבר טבעי לצדיק. השבעים והעשירים צריכים לבדוק אם הם מקבלים את שכרם בעולם הזה ומאבדים את חלקם בעולם הבא. אלה אשר להם מלכות השמים, חיים בעולם כזרים לו ואינם דבקים במנעמיו. ישו רואה ברכוש מכשול של ממש בדרך אל הגאולה. כדי להיוושע אדם חייב להיפטר מנכסיו בעולם הזה, אבל העשירים מתקשים להיפרד מרכושם. אשרי העניים. למרות זאת, ישו אינו טופח על שכם העניים ואינו מבטיח להם את מלכות השמים ללא כל מאמץ מצידם. הוא מציב בפני חסידיו אתגר קשה ביותר – לנהוג באדישות כלפי כל היקר בעולם הזה. לא רק משפחה ורכוש, אלא גם כלפי הכבוד ואפילו הצדק: "המכה אותך על הלחי, הטה לו גם את האחרת". האהבה שישו תובע היא אהבה המתעלמת משיקולי אנוש, אהבה טוטאלית. אלה שאינם דבקים בשום דבר מהעולם הזה, אלה האוהבים אהבת חינם, אלה המוכנים להטות את הלחי השנייה, אינם חשופים לאיומים שבאמצעותם כופים אנשים את רצונם זה על זה, אבל אין אנשים רבים המסוגלים לעמוד באידיאל תובעני שכזה. ישו קורא לקהל מאמיניו לעשות תשובה. העולם הזה אינו חשוב גם משום שממילא קיצו יבוא במהרה. עד שתיכון מלכות השמים נאבק ישו בכוחות הרוע – מנהיגי היהדות המושחתים והשדים. ישו עומד בפני פיתויי השטן ומגרש שדים מאחוזי דיבוק שהובאו בפניו. ישו גירש את השדים בלא שימוש בנוסחאות ובלחשים, אלא כנגיד ומצווה, ולכן היו שחשדו בו בהשתייכות לכוחות הטומאה. אותה תחושב של סמכות ניכרה בדרך ההטפה שלו. ישו לא הטיף כפרושי, באמצעות פרשנות של פסוקים מן המקרא, אלא הרבה להשתמש בנוסחה הישירה "שמעתם כי נאמר [...] ואני אומר לכם". כמו מטיפים עממיים אחרים, הרבה ישו להשתמש במשלים, אבל לעתים אפילו השליחים לא הבינו את משמעותם, הם תמהו מדוע הוא משתמש בלשון חידות ואינו אומר דברים ברורים. תשובתו של ישו הייתה כי דבריו לא נועדו לכל אוזן: "מי אשר אוזניים לו ישמע". ישו אומר כי מצד אחד אסור לעבור על מצוות ומצד שני הרשה לעצמו לחרוג מפשוטן של המצוות. העיקרון המנחה את החריגות האלה הוא הדיכוטומיה בין המילה והרוח. לכתובים יש משמעות רוחנית, ובני-האדם שניחנו ביכולת להבינה, ישו כמובן אחד מהם, יכולים לפעול על-פי הרוח ולא על-פי המילה. ישו בא "למלאות" ולאו דווקא לקיים את המצוות כלשונן. לא זו בלבד שישו לא ראה את עצמו כמי שהפר את התורה, הוא ראה את עצמו כנושא מסר ליהודים בלבד והיה שותף לתחושת העליונות של היהודים ביחס לאומות העולם (מתי, י'''':5-6).
מלכות השמים, לפי ישו, היא בעצם הוויה רוחנית של אמונה באל ומציאות מעשית הנובעת ממנה בציבור כולו, בניגוד לרשע המצוי בעולם. מלכות השמים תתקיים בשלמותה בבוא הגאולה העתידה, שקיימת החל מימי יוחנן המטביל (לוקס, י"ז:21). כל השבים בתשובה ומאמינים בו, זוכים בגאולה. הנצרות זיהתה את מלכות השמים עם עצמה או עם הישועה באחרית הימים. ישו הרצה את רעיונותיו בדרשות שנשא לפני קהל שהתקבץ לשמוע אותו. בדרשותיו ניסה להחדיר ביהדות גישה חדשה, שיש בה הדגשת המידות הטובות, הדגשת המצוות שבין אדם לחברו, החמרה במוסר ואהבת הזולת. ישו ניסח את גישתו המדגישה את המידות, בפתיחה לדרשה על ההר (מתי, ה'''':3-14; לוקס, ו'''':20-38), שנשא לפני הרבה אנשים. בדרשה חזר שמונה פעמים על הביטוי "אשרי", וכן הביטויים "רוח" ו"ענווים" בדרשה מתאימים לפסוקים אותם קרא ישו בבית-הכנסת בנצרת (ישעיהו, ס"א:1). כמו כן, ישו מאמין במצוות שבין אדם לחברו הכתובות בתורה, וצריך לקיימן כדי לזכות בחיי עולם. כשהסופרים והפרושים התלוננו בפני ישו כי תלמידיו אינם נולים ידיים לפני האכילה כפי שהיה נהוג, ישו הצביע, כנגד ההקפדה בנטילת ידיים, על הזלזול במצוות שבין אדם לחברו (מתי, ט"ו:1-10, 16-20; מרקוס, ז'''':1-23). דבריו גרמו למורת-רוח בקרב כולם, מכיוון שהעביר ביקורת עליהם, ובייחוד על הסופרים והפרושים. כמו כן, הוא גם האמין כי יום השבת נעשה בשביל האדם ולא האדם בשביל השבת, לכן אפשר לתלמידיו לקטוף ענבים ולאכול. הוא החמיר עם המצוות שהיו קיימות בתורה (מתי, ה'''': 27-28, 31-34). למשל, אמר כי מהכתוב "לא תרצח" משתמש שאסור לכעוס על הזולת, שהרי הכעס מביא לרצח. מהכתוב "לא תנאף" אמר שאסור להביט באישה ולחמוד אותה, כי הוא נאף אותה במחשבתו. הוא לא התנגד לגירושין, אלא לזנות. כדי להתרחק משבועת שקר, ישו הורה לא להישבע בכלל. ישו ביטא את אהבת הזולת כשקירב אליו את העניים, העבריינים, המוכסים השנואים והפרוצות, ובהעדיפו אותם על פני העשירים, המכובדים, החכמים והלמדנים. המוכסים היו שנואים גם משום שעבדו למען הרומאים
פורסם ב-: 04 פברואר, 2008   
דרגו את הסיכום : 1 2 3 4 5
  1. ענה   שאלה  :    הסבר הפרוש המכה אותך על הלחי הטה לו גם את השניה צפה בהכל
  1. ענה   שאלה  :    האם התכנים של הדרשה על ההר היו מקובלים ביהדות הנורמטיבית בתקופתו של ישו? צפה בהכל
  1. ענה   שאלה  :    הסבר המשפט המכה אותך על הלחי הטה לו גם את השניה צפה בהכל
תרגם שלח קישור הדפס
X

.