פיאצולה נולד במאר דל פלטה, ארגנטינה, ב11 למרץ, 1921. הוריו היו מהגרים איטלקים עניים שעברו לעיר ניו יורק ב1924, מה שאפשר לפיאצולה הצעיר חשיפה נרחבת לאמני ג''אז כדיוק אלינגטון וקאב קלוואי.כמו כן אביו ניגן תקליטי טנגו של אמנים מוקדמים , במיוחד של קרלוס
גרדל, הזמר והמלחין האגדי, ונתן לאסטור בנדונאון ליום הולדתו התשיעי. בנוסף לשיעורים בכלי זה (שהקיפו מוזיקה אמריקנית, כגון גרשווין, נוסף על טנגו), פיאצולה למד גם פסנתר קלאסי אצל בלה וילדה ב1933, ונהיה אוהד מושבע של באך ורחמנינוף. בערך באותה תקופה, הפלא העולה נפגש וניגן עם קרלוס גרדל, ומופיע בסרט
הטנגו החשוב "ביום שתאהביני". פיאצולה המתבגר דחה הצעה למסע הופעות בדרום אמריקה עם גרדל ב1935, החלטה בת מזל שהצילה אותו מהתרסקות מטוס טראגית שתבעה את חיי גרדל. ב1936 משפחת פיאצולה חזרה למאר דל פלטה, ותשוקתו למוזיקת טנגו הוצתה מחדש בידי הסקסטט של הכנר אלבינו ורדרו. עדיין נער, פיאצולה עבר לבואנוס איירס ב1938, מחפש עבודה כמוזיקאי. אחרי כשנה של נגינות דואו הוא הצטרף לתזמורת אניבל
טריולו הנודעת, שם בילה כמה שנים באור הזרקורים. בינתיים הוא המשיך את לימודי הפסנתר והתיאוריה שלו, המלחין הקלאסי לעתיד אלברטו חינסטרה (1941) והפסנתרן ראול ספיוואק (1943) בין מוריו. הוא החל להלחין עבור טריולו במהלך תקופה זו, למרות שהחיבורים היותר שאפתניים והקלאסיים שלו נערכו לעיתים קרובות למטרות נגישות. ב1944 פיאצולה עזב את קבוצת טריולו כדי להיות מנהיג התזמורת של הזמר פרנסיסקו פיורנטינו; שנתיים מאוחר יותר הוא
הקים קבוצה משלו, שניגנה בעיקר טנגו מסורתיים, אולם עם רמיזות למודרניזם. קבוצה זו התפרקה ב1949, ופיאצולה, לא בטוח בדרכו המוזיקלית, חיפש דרך להשאיר את הטנגו מאחור למען עיסוקים מעודנים יותר. הוא למד רוול, ברטוק וסטרווינסקי, השקיע עצמו גם בג''אז אמריקאי, ועבד בעיקר על כישורי ההלחנה שלו במשך מספר שנים. יצירתו מ1953 "בואנוס איירס" עוררה התרגשות בשל שימושו בבנדונאון בתזמורת קלאסית. ב1954 פיאצולה זכה במלגה ללימודים בפריז עם נדיה בולנגר בעלת ההשפעה העצומה, שלימדה גם את אהרון קופלנד, פיליפ גלאס, קווינסי ג''ונס ורבים אחרים. בולנגר עודדה את פיאצולה לא להתנכר לטנגו, אלא לרענן את הצורה עם מיומנויות הג''אז והקלאסי שלו. פיאצולה חזר הביתה ב1955 ומייד משך את תשומת הלב של עולם הטנגו כשהקים אוקטט שניגן טנגו כמוזיקה קאמרית העומדת בפני עצמה, ולא כליווי לזמרים או רקדנים. יללות המחאה של המסורתיים המשיכו ללא הפוגה עד 1958, כאשר פיאצולה פירק את הקבוצה ועבר לניו יורק; שם הוא עבד כמעבד והתנסה בשילוב ג''אז וטנגו; כמו כן חיבר את "אדוניוס נוניו" המפורסם, אודה יפהפייה לאביו שנפטר לא מכבר. כשחזר לבואנס איירס ב1960, הקים פיאצולה את
הקווינטט הראשון שלו, קווינטטו
טנגו נובו, שהפך ברבות הימים לכלי העיקרי לחזונו המביט קדימה. ב1965 הוא הקליט קונצרט שלו באולם הפילהרמונית הניו יורקית, וגם הוציא אלבום של עיבוד מוזיקלי לשיריו של ז''ורז'' לואי בורז''ה. ב1967 עשה פיאצולה עסקה עם המשורר הורציו פרר לשיתוף פעולה בלעדי זה עם זה, שהביא ל"אופריטה" הפורצת דרך ומריה של בואנוס איירס שבוצעה לראשונה בידי הזמרת אמליטה שאלטר ב1968 (מאוחר יותר היא נישאה לפיאצולה). פיאצולה ופרר המשיכו לשתף פעולה בסדרה של שירי טנגו שמהם נוצר הלהיט המקורי המסחרי הראשון שלו, "בלדה פרה און לוקו" (בלדה של איש משוגע). שנות השבעים החלו היטב בשביל פיאצולה, כשסיור מוצלח באירופה הביא לו הזדמנויות רבות להשפעה יוקרתית. למרות זאת, לא הכל היה טוב. ממשלת ארגנטינה הוחלפה על ידי פלג שמרני צבאי, ולפיאצולה, שאצלו הכל נראה מזוקק סימבולית, חוסר כבוד לכאורה למסורת נהיה לפתע לא רצוי פוליטית. ב1973 פיאצולה עבר התקף לב, ולאחר החלמתו הוא החליט, בהתחשב במה שנגדו, שיהיה זה נבון יותר בשבילו לחיות באיטליה. שם הוא הקים קבוצה שנקראה קונג''וקטו אלקטרוניקו, ששמה בקדמת הבמה את הבנדונאון במה שהיה באופן בסיסי, מבחינה כלית, אנסמבל ג''אז אלקטרוני; בתקופה זו נוצר גם אחד מחיבוריו הנודעים יותר, "ליברטנגו". ב1974 פיאצולה הוציא אלבום עם סקסופוניסט הבריטון הג''אזיסטי גרי מוליגן שנקרא שיא, מגובים במוזיקאים איטלקיים; בשנה לאחר מכן הוא מצא פרשן קולי חדש מועדף בחוזה אנגל טרלס. ב1986 פיאצולה נכנס לאולפן עם הקווינטט שלו והמפיק האמריקאי קיפ הנרהן והקליט את מה שנחשב לאלבום הטוב בקריירה שלו, טנגו: שעת האפס. באותה שנה הוא ניגן בפסטיבל הג''אז של מונטרקס עם נגן הויברפון גארי בורטון, מה שהביא לסט חי של סוויטה לויברפון ולטנגו קווינטט חדש. ב1990 הוא הקליט אלבוהקלאסית המודרני מנתץ המוסכמות כרונוס קוורטט, שנקרא חמש חישות טנגו. בארבעה ביולי, 1992, הוא מת בבואנוס איירס האהובה שלו בעקבות השפעות מאוחרות של התקף הלב, כשהוא משאיר מאחוריו מורשת עצומה כאחד מהדמויות המוזיקליות הגדולות ביותר מאז ומעולם של דרום אמריקה, ואחד המלחינים החשובים של המאה ה20. לצפייה בקטעי וידאו: http://buenjazz.blogspot.com/
סיכומים נוספים אודות ג'אז לטיני. אסטור פיאצולה