עיקר ערכי האיסלאם על פי מוחמד

מוחמד הדגיש בתורתו את ערכי השלום, האחווה והשוויון - פסל את השכבה העילית המיוחסת ובעלת זכויות היתר.
משרות בכירות כמו ראש השבט לא הועברו בירושה מאב לבן, אלא הטוב שבבני השבט הוא זה שנבחר לעמוד בראשו.
מוחמד זילזל בנביאים מגידי העתידות וטען שהנבואות שלהם שקריות.
מצווה ראשונה בתורתו היתה, שחובה על גברים ונשים כאחד בשבט לדאוג לנזקקים -
דאגה לעניים וליתומים.
מוחמד הטיף לאמונה באל אחד - אללה בורא שמים וארץ, ובראשית המאה ה- 7 לספירה רוב הערבים החלו להאמין באללה – אל עליון דומה לאלוהי הנוצרים והערבים, כאשר בשלב ראשון נותרו גם אלילים אחרים.
הוא יצא במסר שהיה מלא שמחה וקרא למאמינים שיודו לאלוהים על עולם הטבע שברא, וביקש מהאנשים שישנו דרכיהם ויכוננו חברה צודקת ושוויונית התומכת בחלשים.
הקוראן רואה בצבירת עושר למטרות אישיות פעילות פסולה, ודרש לחלק בין הנזקקים את עושרה של החברה (קפיטליסט עם גישה סוציאליסטית).
הדת שהביא מוחמד נקראה לבסוף "איסלאם", שמובנה פעולה של כניעה והתמסרות
קיומית שלמה לאל, שכל מתאסלם חייב בה. "מוסלמי" הוא מי "שמכניע" את כל הוויתו לבורא העולם.
המוסלמים נדרשו להתבונן בבריאת האלוהים כדי שיוכלו לעטות סגולות של חמלה ונדיבות.
אלוהים הוא ישות סמלית, ולא ניתן להביע את טבעו במילים, וגם הקוראן הוא
בעל אופי סמלי.
מוות, כאב וצער הם חלק מתכנית הבריאה, שבן אנוש יתקשה להבינם.
המסורת המוסלמית מדגישה את חשיבות הדמיון. זהו מתת האל לבני האנוש המאפשר להם להתמודד עם מכות ואסונות. המוסלמי נדרש גם ללמוד ולדבוק בתבונה ובמדע.
באיסלאם לא היה אף פעם ניגוד בין מחקר מדעי והאמונה הדתית, כפי שקרה בנצרות ואף ביהדות, שראו במדע מכשול לדת על רקע תורת דארווין ותורות אחרות.
דת האיסלאם בדומה ליהדות מדגישה את קיום המצוות.
אין חובה להאמין בקיום האל (כדרישת הנצרות), אך יש דרישה להודות לאל על חסדיו.
"כופר" הוא אדם שלא נותן צדקה ולא קורא את הקוראן.
קריאת הקוראן נעשית בליווי צליל מוסיקלי, והשירה מעניקה לקריאה את תחושת הקדושה.
כאשר מוחמד הטיף לאמונה באל אחד ואסר על קיום פולחן האלים הישנים של ארץ ערב, נפתחה מלחמה אלימה בין המאמינים למתנגדים, והמאמינים בריבוי האלילים הם החלו שפתחו בפעילות האלימה.
לאמונה באל אחד היתה השפעה מרחיקת לכת מעבר לאספקט הדתי, כאשר מוחמד דרש את פירוק השבטים ואיחוד כל העם לקהילה חברתית אחת מאוחדת.
מדובר במהפיכה חברתית משמעותית ביותר, מה שהוביל לריבוי מתנגדים למוחמד.
פסוק השהאדה, שהוא הצהרת האמונה של המוסלמי, מסכם את תכליתו של כל מוסלמי :
"הנני עד כי אין אלוה מבלעדי אללה" – איסור מוחלט לעבוד אלילים אחרים.
הדגשת המונותיאיזם מופיעה בתפילות שאומר המוסלמי בכל יום.
הביקורת הקשה נגד מוחמד התמקדה גם ברעיון יום הדין - יום תחיית המתים, כאשר האמונה הערבית העתיקה דגלה בעיקרון שאין חיים לאחר המוות.
הקוראן מתיחס לנביאי היהדות והנצרות ולתקופתם כאמצעי לאזהרת המוסלמים. בין היתר נאמר בו שפרעה והמצרים נפגעו לאחר שלא הקשיב לאזהרות משה לשנות את דרכיו.
האסון הנורא שחוו המצרים מקורו בניהול חברה לא צודקת (העסקת עבדים) וללא אמונה באל האחד והיחיד.
הקוראן מלמד שמלחמה היא פעילות פסולה תמיד. המלחמה הצודקת היחידה היא מלחמה להגנה עצמית. כל הצעת שלום מצד האויב צריכה להתקבל בברכה ובהפסקת אש בתנאי שתנאי הפסקת המלחמה מוסריים ולא מבישים.
תכליתה של כל מלחמה להשליט שלום ושלווה.
המילה "איסלאם" משמעותה "שלום והתפייסות", והקוראן לא מטיף לנוקשות ולמלחמה אלא להיפך.
 בקוראן מוזכרים נביאים מהתנ"ך משולבים בסיפורי הקוראן, כמו שימוש בשם נוח בהקשר לקשיים של מוחמד עם מנהיגי השבטים המתנגדים לו.
בני נוח פנו לו עורף, ובתגובה ציווה אללה לבנות את התיבה והטביע את כל מי שלא
הסכים להאמין באלוהים (דומה למצבו של מוחמד הבודד מול עובדי האלילים).
מוחמד ניבא אסון גדול למכה אם בני העיר לא יקבלו את האמונה באל האחד.
הקוראן רואה בכל הדתות ההולכות בדרך הישר דתות שמקורן באלוהים, ובכל הסיפורים של התנ"ך הקוראן רואה סיפורים סמליים ללא הקשר היסטורי, כאשר מטרת כל הסיפורים להמחיש ולהדגיש את הקשר שבין העם אל האלוהים האחד והיחיד.
המוסלמים מצווים לעשות כל מאמץ כדי לדאוג לעצמם, ולא להניח הכל מתוך עצלות בידי אלוהים.
האיסלאם מתיר לגבר להינשא לעד 4 נשים, כאשר מוחמד כנביא העליון קיבל היתר מיוחד ובנה לו הרמון של נשים (בדומה לשלמה המלך).
יום המנוחה הקדוש למוסלמים נקבע ליום שישי (מקביל ליום שבת אצל היהודים), כאשר בשלב ראשון הוחלט על תפילה לכיוון ירושלים, אך בהמשך נערך שינוי והמוסלמים נצטוו להתפלל לכיוון מכה.
המתפללים מוזמנים להגיע לתפילה במסגד בקריאת " "אללה אכבר !", שמשמעותה :
קריאה לאלוהים הגדול.
צום ה"רמדאן" התקיים בפעם הראשונה בשנת 625, והוא הפך לאחת מ- 5 מצוות היסוד
של האיסלאם.
בני האיסלאם הצטוו לנהוג בהגינות כלפי השבויים שלהם במלחמה, וחובה לשחררם או להחזירם תמורת כופר נפש. יש גם לאפשר לשבויים לעבוד ולהרוויח כסף כדי לקנות
את חירותם, כנאמר בקוראן : "עליכם להאכיל אותם כפי שאתם מאכילים את עצמכם,
להלביש אותם כפי שאתם מלבישים את עצמכם, ואם אתם מטילים עליהם משימה קשה, עליכם לסייע להם".
למרבה הצער המוסלמים של היום לא נוהגים כלפי השבויים על פי מצוות הקוראן.
במסגרת החקיקה החברתית של מוחמד הוא התיר נישואים לריבוי נשים כדי לפתור את בעיית היתומים אשר התרבו בעיקר בעקבות המלחמות שבהן נהרגו גברים רבים בהותירם מאחור אלמנות ויתומים.
מוחמד יצא נגד השפלה ודיכוי הנשים וכלל בקוראן אוסף של ציוויים המבטיחים את זכויות האישה : זכות לבקשת גט, האישה זכאית להשתמש במוהר שקיבלה מהבעל ללא חובת החזרה במקרה של גירושים. נשים זכאיות לרשת רכוש של נפטר ורשאיות לשמש עדות במשפט (אך ערך עדותן פחותה מעדות הגבר).
גבר רשאי לשאת עד 4 נשים אך הוא חייב לנהוג בהגינות ושוויון כלפי כל נשותיו ללא העדפת אישה על פני רעותה בכל התחומים כולל אהבה במידה שווה.
קשה מאוד לעמוד בדרישות אלו, ולכן גם הגבר המוסלמי מסתפק באישה אחת.
הקוראן אוסר על רצח תינוקות נקבות אחרי לידתן כפי שהיה נהוג בחצי האי ערב בתקופה זו.
הקוראן חוזר ודורש מהמוסלמים לנהוג ביושר ובצדק בכל החלשים והפגיעים בחברה :
קשישים, יתומים ותינוקות.
במערב רואים בחבישת רעלה על פני האישה סמל לדיכוי הנשים בידי הגברים, אך בקוראן
ציווי זה התיחס רק לנשות מוחמד במטרה לבודד ולהגן עליהן מפני החברה הסובבת אותן
כביטוי למעמדן הנכבד.
הנשים המוסלמיות נדרשות להתלבש בצניעות, אך הן אינן נדרשות להסתתר מאחורי צעיף,
וגם לא לבודד את עצמן מן הגברים בחלק נפרד של הבית. מנהגים אלו התפתחו כשלושה או ארבעה דורות לאחר מותו של מוחמד בהשפעה שהגיעה מפרס וביזנטיון, שם היה נהוג יחס זה כלפי נשים זמן רב.
מלומדים נוצרים תקפו את מוחמד על הכוח הרב שהוא נתן לעבדים ונשים.
נשים רבות כיום חוזרות לבגד המסורתי משום שהן מוצאות סיפוק בחזרה אל השורשים התרבותיים שלהם כהתרסה נגד התרבות המערבית.
בארץ שבה לא היה שלטון המבוסס על משפט ולא היתה משטרה לאכיפת המוסר והצדק, מוחמד נאלץ להתמודד עם חקיקה סוציאלית והוא קבע בין היתר את חוק הנקם : 
המוסלמים חייבים בכוחות עצמם לגמול לפושע כגמולו, עין תחת עין, שן תחת שן.
בן המשפחה הקרוב ביותר של הנפגע אחראי להענשת העבריינים ויצירת הרתעה למניעת מעשי אלימות בעתיד.
בהמשך קרא מוחמד למוסלמים לסלוח ולהימנע ממעשי תגמול, ועודד אותם להסתפק בכופר נפש במקום פגיעה בחיי אדם.
מוחמד אהב בעלי חיים ובקוראן יש איסור מוחלט להטביע סימנים מכאיבים על חיות או לערוך קרבות בין חיות.
הקוראן עוסק רבות ביום הדין, גיהינום וגן העדן, כחלק מההתמקדות בנצחיות האדם.
על פי הקוראן אדם לא יוכל להגיע לגאולה כל עוד החברה מושחתת ומתפוררת, ומוחמד הקפיד על איחוד העם הערבי וחיזוק המוסר. כל המלחמות נועדו ליצור את אותה חברה שוויונית וצודקת.
מצוות היסוד של האיסלאם נועדו ליצור חברה מתוקנת על ידי האמונה באל האחד ודאגה לחלשים.
סיום - העליה לרגל למכה, השיבה לשורשים
כל מוסלמי אמור גם לנסות ולהשתדל לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו.
המוני אדם מגיעים אל הכעבה לבושים בגלימות לבנות מסורתיות המבטלות הבדלי גזע ומעמד - כולם נראים שווים ובני קהילה אחת מאוחדת, מסע ה"שיבה לאלוהים".
על פי המסורת אברהם וישמעאל בנו את מקדש הכעבה, ולכן מדובר על שיבה לשורשים.
במהלך המאה ה- 18 החלה שקיעתה של האימפריה המוסלמית עד לנפילתה המוחלטת.
כוחו של המערב עלה והוא כונן חברה חדשה ושונה מהותית מהחברה המוסלמית.
החברה המוסלמית עברה משבר אשר ממשיך ומתגבר גם בימינו אלו, ומדגיש את השנאה בין החברה המערבית והחברה המוסלמית.
כישלון האיסלאם גרם למוסלמים לתחושת אובדן ואיבוד זהות,
ו"התנועות הפונדמנטליסטיות" נוצרו במטרה להחזיר למוסלמים את כבודם ואת כוחם הפוליטי. תנועות אלו מטפחות אלימות, שנאה ופולחן התאבדות המנוגדים לחלוטין לעקרונות האיסלאם. מדינות המערב החילוניות והליברליות לא ידעו מעולם איך להתמודד עם האיסלאם. היחס המזלזל של המערב בבני האיסלאם הוא פגיעה בעיקרון הסובלנות והחמלה של הקוראן ומעורר גלי אלימות ושנאה נוספים.
העולם כנראה יראה טוב יותר רק כאשר המערב ידע להתגבר על הדעות הקדומות כלפי המוסלמים, והמוסלמים יחזרו לאיסלאם האמיתי, לשלום ולהת