מבוא - סקירה היסטורית
תחילת המאה הנוכחית תיזכר בהיסטוריה האנושית כתקופת המאבק הקשה ביותר בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי
שבשיאה התקפת מגדלי התאומים בניו-יורק על ידי הארגון של בן-לאדן המזהה את עצמו כמייצג את המוסלמים ומיישם את עיקרון הג''יהד להקרבת חיי אדם של מתאבדים למען
האיסלאם ומוחמד.
לדת האיסלאם יש כ- 1.2 מיליארד מאמינים (שנת 2004) - כחמישית מאוכלוסיית העולם.
בימי הביניים היו אלו הנוצרים אשר במסעי הצלב שלהם ניסו לפגוע במוסלמים, כאשר כבר אז הם לא ראו במוסלמים בני אנוש כמותם, ולכן אפשר היה לטבוח בהם בדם קר.
מסעי הצלב נפתחו בטבח יהודים לאורך נהר הריין, והאנטישמיות היהודית התפתחה במקביל לרדיפת המוסלמים.
כבר לפני 1000 שנה הוכרז מוחמד כאויבה של הנצרות, ובאותה תקופה הוצמד לאיסלאם אות הקלון של "דת החרב" בניגוד למסר השלום של ישו.
היהדות והאיסלאם לעולם לא היו שותפות לתפיסת הכפירה, שהפכה לערך חשוב בנצרות.
האינקוויזיציה הנוצרית רדפה והעלתה על המוקד המוני כופרים מוסלמים ויהודים שסירבו להתנצר ושילמו על כך בחייהם.
במאה ה- 19 האירופים האמינו שהם נעלים על פני בני הגזעים האחרים, והם יצאו למסע כיבושים באסיה ובאפריקה במטרה לגאול את העולם הברברי, שכלל בתוכו גם
מוסלמים רבים. מדינות מוסלמיות שנכבשו חולקו לאזורי שליטה בין הצרפתים והבריטים.
האימפריאליזם המערבי היה המשך של המיסיונריות הנוצרית עם הצלבנים מאות שנים
לפני כן. הגנרל אלנבי הגיע בשנת 1917 אל שערי ירושלים, ושם הכריז שמסעי הצלב הושלמו. האנגלים והצרפתים הביאו עימם אלימות ובוז בכיבושיהם בארצות המוסלמיות :
החיילים בזזו, רצחו, שרפו והרסו ללא רחם.
כנראה שמקור התחושות האנטי-מערביות שהוקצנו לאחרונה בארצות האיסלאם מקורם עוד באותה תקופה חשוכה של הקולניאליזם המערבי.
השנאה אל ישראל התפתחה על רקע העימות בין ישראל היהודית והאיסלאם מראשית ההתישבות הציונית בארץ ישראל.
על רקע התהפוכות העולמיות הללו והרקע ההיסטורי חשוב לדעת מעט על הוגה הדת המוסלמית ועל עקרונות הדת שיסד.
בעיר מכה שבערב הסעודית ניצבת הכעבה שצורתה קוביה, ונחשבת בעיני המאמין המוסלמי כמקדשו של אללה, אלוהי המוסלמים.
בחודש רמדאן בשנת 610 יצא הסוחר מוחמד להתבודדות רוחנית במערה בסמוך לעיר מכה
ולפתע חש בחוויה רוחנית מסעירה, כאשר מלאך ציווה אותו לקרוא בספר קדושה חדש, הוא ספר "הקוראן" : הקריאה. מוחמד האמין שזכה להתגלות אלוהית שהפכה אותו לשליח האל.
עד אז האיסלאם היה תורה שבעל-פה בלבד, וכל שבט עשה את כל העולה על רוחו.
ההתגלות האלוהית התרחשה כאשר מוחמד היה בן 40, וידוע מעט מאוד על חייו לפני כן.
מוחמד נפטר 23 שנים לאחר מכן ב- 8 ביוני שנת 632.
מוחמד הציל את בני עמו מחיי אלימות ופירוד, ונתן להם גאווה וזהות חדשה. הוא העניק להם תרבות מקבילה לתרבות היהודית והנוצרית.
ההלכה המוסלמית מוכרת בשם : "שריעה", והיא מבוססת על סיפורי מסורת.
הקוראן מתמקד בעיר בבורא עולם ובהיסטוריה הקדומה של הקהילה האיסלאמית.
מוחמד טען שאת כל המסרים האלוהיים שקיבל במשך 23 שנה הוא תיעד בספר "הקוראן".
הקוראן ניתן למוחמד בהדרגה שלא כמו התורה שניתנה כולה למשה בהר סיני.
מוחמד השמיע כל פעם אוסף פסוקים, ומי שידעו לכתוב – כתבו את אשר אמר.
הקוראן מחולק לפרקים, וכל פרק נקרא : סורה, כאשר עריכת הקוראן נערכה בשנת 650,
כ- 20 שנה לאחר מות מוחמד.
בקוראן אין משמעות לסדר כרונולוגי של הפרקים, שכן יש בו אמירות על מגוון רחב של נושאים שונים : נוכחות אלוהים בעולם, חיי הנביאים, יום הדין ועוד.
בקוראן ניתן להבחין בקשיים שמוחמד התמודד איתם תוך כדי כתיבה ויצירת הדת החדשה.
מוחמד, בניגוד לישו, לא נחשב לעולם לאל, והוא מתואר כדמות אנושית מאוד.
מוחמד חי בחברה אלימה, והוא ניחן בכישורים רוחניים ופוליטיים גם יחד, והצליח בתקופה קצרה של כ- 20 שנה ליצור חברה טובה וצודקת יותר במדינות הערביות.
תושבי חצי האי ערב האמינו באלילים רבים, וקשה מאוד היה לשכנע אותם לעבור לאמונה באל אחד (בדומה למטלה שהוטלה על משה ודור המדבר).
מוחמד ידע מעט מאוד על היהדות והנצרות, כך שבתורה שיצר לא יכול היה להיעזר בתורות קודמות לה (ליהדות השפעה רבה על הנצרות).
חייו היו נתונים לסכנה גדולה מצד המתנגדים אשר ניסו מספר פעמים להרגו.
תקופת חייו של מוחמד היא תקופת הבורות או מה שמכונה : "ג''אהליה", ובני האזור היו שוכני אוהלים בחבל ארץ שומם.
התושבים היו חשדניים כלפי היהדות וכלפי הנצרות, ובאזור היו מלחמות רבות בין השבטים
ובינם לאימפריות של אותה תקופה : פרס וביזנטיון - אלו הפיצו את דת הנצרות.
תושבי חצי האי ערב היו ברובם רועים נוודים מגדלי מקנה וגמלים, והנוודים הלוחמים הגנו על עובדי האדמה יושבי הקבסקו בחקלאות.
הבדואי הממוצע הצטיין באומץ לב בקרב, נקמה על כל פגיעה בשבט שלו והגנה על החלשים. השבט נחשב לערך המקודש ביותר, וראש השבט דאג לחלוקה שווה של הנכסים בין בני השבט. הכנסת אורחים ונדיבות היו ערכי התנהגות חשובים אז וגם היום.
נקמת הדם הפכה לנורמת התנהגות נפוצה כאמצעי להגנה על בני השבט כנגד השבטים היריבים. זו היתה הדרך לשמירת הסדר הציבורי והביטחון : מי שרצח, שילם על כך בדמים -
הוא או בן משפחתו או בן שבטו.
שבטי ערב היו מסוכסכים ביניהם במעגל בלתי פוסק של מלחמות ונקמות דם, מה שמנע יכולת להתאחד לגוף חזק ומלוכד.
מדובר בחברה פרימיטיבית שהחזק שורד והחלש מחוסל או מנוצל. רצח תינוקות שימש כאמצעי פיקוח על הילודה, ובעיקר רצחו את הבנות.
לנשים היה ערך של חפצים, ולא היו להן זכויות כלשהן. הגברים יכלו להינשא למספר בלתי מוגבל של נשים ולעשות בהן כרצונם. לעיתים גברים נישאו לנשים רק כדי לזכות בירושתן, שכן הירושה הועברה באופן רשמי לנשים.
משורר השבט היה הדמות
הרוחנית של השבט. הוא תיאר את הניצחונות וביכה על הכישלונות. הוא גם מילא את תפקיד הכומר או הנביא בדתות האחרות.
בשבט היו גם נביאים ששימשו יותר כמגידי עתידות (נקראו : "כהנה").
לערבים היו מקומות קדושים עם טקסי פולחן לאלים ולאלות העתיקים.
המקדש החשוב ביותר היה ה"כעבה" בעיר מכה. בקצה המקדש מצויה האבן השחורה המקודשת. האבן השחורה המקודשת הוא כנראה מטאוריט שנפל זוהר מהשמים אל הארץ, ומקום הנפילה בעיר מכה הפך לאזור מקודש לאל הובל – אללה, האל העליון של הערבים, ומסביב לעיר היו מקדשים נוספים לאלילים אחרים. מסביב למקדש במכה הוצבו 360 פסלים, צלמי אלילים המסמלים את כל ימי השנה למעט 5 ימי חג.
כל אזור אבן הכעבה ברדיוס של 35 ק"מ הוכרז כאזור קדוש שבו אסור לבצע מעשי אלימות מסוג כלשהו כולל נקמת דם (עיר מקלט). מוחמד נמשך אל הכעבה כל חייו.
מסביב לאבן נהגו עולי הרגל לערוך טקסי הקפות. טקס ההקפות בעיגול מסמל את השלמות הטוטלית - האדם חוזר בסופו אל תחילתו וחוזר חלילה - תנועה מעגלית נצחית.
טקס ההקפות דומה למדיטציה.
עם עלית האיסלאם נהרסו כל שאר המקדשים האחרים ורק המקדש המרכזי במכה נותר על כנו כמרכז הקדוש ביותר לאיסלאם, מקום לעלייה להמוני המאמינים מכל רחבי העולם.
הולדת מוחמד ותקופת חייו
בעיר מכה שכן שבט קוריש, שבו נולד מוחמד בשנת 570 לספירה למשפחה שירדה מנכסיה לאחר מות האב. שבט קוריש היה שבט של סוחרים עשירים ונחשב לשבט החזק ביותר בחצי ערב. הם הקימו גם שווקים תוססים סביב אבן הכעבה.
מעט מאוד ידוע על ילדותו ונעוריו של מוחמד, ורק בגיל 40 הוא קיבל על עצמו את שליחות הנביא, אותה מילא במשך 23 שנה עד יום מותו.
מוחמד לא עשה ניסים בצעירותו, וראה רק בהתגלות הקוראן נס שמקורו באלוהים.
השם "מוחמד" והשם המקורב לו "אחמד" הפכו לנפוצים מאוד ופירושם :
מהולל, זוכה לשבח.
בני ערב כולל הנוצרים והיהודים שחיו בתקופתו באותו אזור ציפו להתגלות של נביא משיח, האיש שיפתור את בעיותיהם. מוחמד היה מודע היטב לחולשה הרוחנית ולאווירה המשיחית שנוצרה במכה.
אמינה, אמו של מוחמד, סיפרה ששמעה קול שאמר לה שהיא נושאת בבטנה את מנהיג הערבים, ואף ראתה אור בוקע מבטנה, וכבר בלידתו הכריזה האם שיגיע יום ובנה יהיה
אדם גדול. אגדות רבות הופצו על הקדשת מוחמד בילדותו לשליחות אלוהית.
בגיל 6 מוחמד נותר יתום משני הוריו, והוא עבר לגור בבית הסבא, ולאחר מותו של הסב עבר לגור בבית דודו.
מוחמד גדל והוכר כאיש מוכשר מאוד שזכה לכינוי "אל אמין" - הנאמן או המהימן, איש יפה תואר, מוצק וחסון. היה לו שיער וזקן עבותים והיה מאוד כריזמטי באישיותו.
הוא קיבל הכשרה צבאית והצטיין כקשת, סייף ומתאבק, ובהמשך הפך לסוחר מצליח.
מעמדו הנחות כיתום ועני היקשה עליו לשאת אישה, ומוחמד אהב מאוד נשים והיה זקוק לאישה אוהבת ותומכת.
אשת עסקים ואלמנה עשירה בשם חדיג''ה האמינה שמוחמד הוא הנביא המיועד והציעה לו נישואין. הוא הסכים ובהמשך ילדה לו 6 ילדים, וגם סייעה לו רבות בדרכו הרוחנית.
מוחמד חי זמן רב רק עם אישה אחת, ורק כאשר חדיג''ה מתה הוא נשא לו מספר נשים אך לא פסק מלהלל את אישתו לשעבר.
מוחמד אהב ילדים ואהב לסייע גם לעניים ולעבדים במכה עוד לפני שהפך לנביא.
בגיל 40 מוחמד אימץ לעצמו התבודדות רוחנית, והוא הפך את התפילה ומתן צדקה לעניים ליסוד המרכזי בפולחן הדתי של אללה.
באחד מטקסי ההתבודדות שלו במערה על ההר נגלה אליו המלאך גבריאל ומינה אותו לשליח אללה. הוא חש אימה רבה ואף שקל להתאבד וחדיג''ה עזרה לו להירגע.
הוא עבר חווית טרנס וקיבל השראה דתית לפעילותו הרוחנית בהמשך.
מוחמד החל להקריא לערבים על הר חירא את הקוראן, והציג פתרון למצב הרע של בני עמו וזכה לאוזן