הגיוגרפיית מוחמד הגיוגראפיית הנביא מוחמד – בספרות האיסלאמית והחוקרת
הקדמה
מהי הגיוגארפיה?
האופן בו מתארים המאמינים את הנביא מוחמד דומה ליצירות הספרותיות שנקראות הגיוגרפיה – "סיפורי קדושים". לקדוש יש תפקיד בעולם הזה ובעולם הבא. הנביא מוחמד מתאים לפרופיל זה. בסוג ספרות זו, יש עלילה היסטורית , והיא מכוונת לעבר צרכי המאמינים. נלקח מאותה ספרות שנכתבה בסהר הפורה שם כבר הכירו סיפורים אחרים של חיי קדושים. כך נוכל ללמוד כיצד המאמינים ראו את מוחמד וכיצד נעזרו בדמותו למענה על שאלות תיאולוגיות.
על דמותו של מוחמד ניתן ללמוד ממספר מקורות: הקוראן, פרשנות דתית לקוראן – ע"י מלומדים איסלאמיים קדומים, ממקורות דתיים – הסטוריים קדומים, כגון: ה"סירה" – הביוגראפיה הקדומה ביותר של הנביא. מחברה הינו אבן אסחאק (מת 768). נשתמרה על ידי עיבודו של אבן הישאם (מת 834). האנציקלופדיה הקדומה של דורות המוסלמים הקדומים – מחברה הינו אבן סעד (מת 845). כתבי ההסטוריון ומפרש קוראן קדום – אל טברי (מת 932). כמו כן – בהגיוגרפיה הנושאים הבאים לידי ביטוי- הם אלה אשר מאפיינים את הנביא כ"נבחר" ובעל השפעה אל מול הנצרות והיהדות (שהיו הדתות המונותאיסטיות בעולם דאז).
דיון ודוגמאות הקבלה הסבריהן לתפיסת המחקר: סיפור "חותם הנבואה" והנזיר בחירא:
מוחמד מתואר כמי שנלווה לדודו (אבו טאלב) בשיירות המסחר, כלומר עסק בתחומי הסחר למחייתו. עפ"י המתואר – מוחמד היה גם בחור טוב ואמין, אך לא אדם חשוב ונכבד ביותר (שמר על המטען). החוקר גויטיין טוען, כי למעשה במסעות אלה נחשף מוחמד לרעיונות "שלטון מאורגן" ו"מדינה".גישה אחרת (טור אנדרי) טוענת כי המסעות לא היו – בגלל ידיעותיו המוגבלות על הנצרות ועל כך שלא היה לו קשר ממשי לנוצרים. בואו של מוחמד – כשליח אלוהים היה ידוע מראש:
א)רעיון זה בא לידי ביטוי ע"י הסובבים את מוחמד במהלך הסיפור, בפעם הראשונה ע"י אבו טאלב כאשר נאמר "חיי אלוהים עימדי – לעולם לא יעזבני…"(על מוחמד).
ב) מאוחר יותר מסופר על הנזיר בחירא: זהו נזיר נוצרי בעל שם מאוד ''מגמתי'' המרמז על עניין הבחירה העתידית ובעל ''ידע'' נוצרי. ''הידע'' עזר לו להבחין בבואו של מוחמד ולזהותו בוודאות.
ג) רמז למאבקים בין המוסלמים ביהודים – ניתן עוד לפני היותו של מוחמד בוגר:"הזהר מפני היהודים….כי אזי יגרמו לו רעה". רמז לשורש תפיסה לאמונה כי היהודים ינסו לשבש את ה"בחירה". "חותם הנבואה":
א) ח''אתם אל נביא – ארבעה פירושים המקובלים על
המסורת: חאת''ם – כאחרון הנביאים (הפך לעקרון באמונה), היפה שבהם ,חאת''ם – לנביא לא היו בנים, חותם פיזי בין השכמות – שמסמל "נביא".
ב) המחקר טוען שבשל המתח למול היהדות מצהיר האיסלאם שנביאו הוא הוא חותם הנביאים, וזאת לאחר שטענת האיסלאם הראשוני כמאשש הדת היהודית התקבלה בדחייה.
נצרות – נזירות – איסלאם:
א) קיים חדית'' מפורסם שקבע כי אין נזירות באיסלאם.
ב) למרות כך - השפעת הנזירים הנוצריים היתה עמוקה : הרעיון של עולם ערכי סמוי המצוי מעבר לציות הרגיל להלכה , והאמונה כי הפניית עורף לעולם הזה , עינוי הגוף והחזרה על שם האל בתפילה עשויים בעזרת האל – לטהר את הלב ולשחרר אותו מכל ענייני העולם הזה ולנוע לעבר הכרה אינטואיטיבית גבוהה יותר של האל.
האיסרא (מסע הלילה של הנביא):
המסורת
המוסלמית קובעת כי מוחמד ערך מסע לילה לירושלים, משם התרחש המערעג'' – עלייתו לשמיים ופגישתו עם אבות העולם, גן העדן והגיהנום – שם גם ראה את משה והתווכח איתו על מספר התפילות היומיות.
ניתן גם לקשר רעיונות דומים כמערעג'' ואיסרא גם במסורות יהודיות ונוצריות! מוחמד ''מאסלם'' בכך את הנוף – כלומר נותן משמעות היסטורית - מוסלמית לאתרים בהם עבר.האתרים המוזכרים הינם המרכזיים לדתות הנצרות והיהדות (הר סיני,קבר אברהם,בית לחם).
איזכור אברהם – גם הוא בעל משמעות:
אברהם מוזכר גם כאב קדמון משותף למוסלמים וליהודים כאחד, ובסיפור מוזכרת הבהמה שעליה רכב אברהם לבקר את בנו ישמעאל – כאותה אחת ששמשה את מוחמד במסעו הלילי. יצויין כי האיסרא מצוייה בקוראן, בספרות המוסלמית ובספרות הפירושים המודרנית. חוקרים מודרנים עומדים על כך שבתורת מוחמד אין זכר למסע עצמו , ועוד ל אקצא) הוקם רק בתקופת האומיים. אגב כך – על שם סוסתו של מוחמד "אל בוראק" נקרא הכותל המערבי ומסופר כי שם קשר מוחמד אותה אליו.לכן ייתכן ומדובר בחיזוק מסורות מאוחרות יותר – לאחר קבלת ירושליים במשמעותה העמוקה - באיסלאם. גויטיין טוען , כי ירושליים תמיד היתה בעלת משמעות מכובדת במסורת המוסלמית.
ג. ראשית חזון מוחמד:
במקור זה ניתן להבחין במספר פרטים – הקשורים במסד האמונה המוסלמית על הקשר של מוחמד לאלוהים ו"אישור" על תחילת נבואתו. מוזכרים כאן הדברים הבאים, המחזקים את בסיס האמונה בדבר אמיתות "נבואתו" של מוחמד.שכן – שני גורמים פקפקו ביכולתו זו = הוא עצמו (חשב שמא נתפס ע"י שד) וסובביו ( סורה 81 ,22 ||סורה 68 ,2 סורה 74 ,25 ): חלומות הנבואה – חלומות האמת (ומספרת על כך אשתו האהובה). התבודדותו – כמנהג הימים ההם לנביאים (– אך גם באלילות…). יכולתו לשמוע את דבר אלוהים. "חריתת" עיקרי האמונה המוסלמית על לוח ליבו (חמישה עיקרים). עצם אי יכולתו לקרוא ולכתוב: כתוצאה של התקפות נגד האיסלאם ("הנביא שלכם לא יודע את כתבי הקודש..). או על מנת להראות שמוחמד בהיותו בור – הוא מקור בלעדי (לא יכו היה לקבל את הקוראן מלבד בהיתגלות). חיזוק מפי בן דודה של אשתו כ''דיג''ה – הקורא גם בתורה היהודית וגם בכתבי הקודש הנוצריים, בדבר היותו נביא ובדבר קשריו למול שליח האלוהים.
3) המחקר מדגיש מספר גורמים אלה בזוית מעט שונה: א) היותו בור – לא מתיישבת עם העובדה שיש ''חתימות'' מוחמד על הקוראן וכתבים נוספים . ב) העובדה כי מוחמד הביא את רעיונותיו – היתה לאור מציאות קשרים למול אלילות , יהדות ונצרות. ג) הרדיפות ההיסטוריות של מוחמד בראשית אמונתו היו גם בקרב בני משפחתו. ד. הקבלה (כיוון התפילה): אולא אל קבלתין – משמע , החלפת כיווני התפילה מירושלים למכה, המסורת מספרת שהאל הנחה את מוחמד להחליף את כיווני התפילה. אך המחקר טוען כי זוהי – תוצא של מתח בין מגמה ערבית (של קידוש חצי האי ערב) לבין מגמה יהודית (של קידוש ירושליים), כמו כן אין המסורת רוצה להציג את הנביא שלה כמחפש דרך. <למרות שאין בקוראן תשובה ועדות – נמצאו בעדויות ארכיאולוגיות מסגדים עם קיבלה מזרחה (י-ם) שמעידים שאכן הייתה תופעה כזאת.>
סיכום בהיבט המסורת – מוחמד היה צפוי להגיע. בחירתו של אלוהים. כר פעילותו היה דתי וקישור למעשים חברתיים. מעשיו קשורים גם בניסים והכוונה אלוהית – לצידוק מעשיו.
בהיבט המחקר – מוחמד גדל בעולם אלילי-דתי- מונותאיסטי ואין ספק כי הושפע מאוד ממסורות אלה. חלק מאותם תיאורים המוזכרים בספרות – מכוונים להאדיר ולכוון את הקורא לבסיסי האמונה המוסלמית. חלק מאותם סיפורים – נוספו בשלבי עריכה מאוחרים יותר – מתוך כוונה ליצור קשר איכותי יותר עם בסיס תפיסת המאמין, כפי שנשתרשה לאור מאורעות היסטוריים המאוחרים מזמן ייחוסם במסורת המוסלמית.