ישעיה הנביא, בן אמוץ, ניבא בין השנים 698 - 735 לפני הספירה בתקופת ימי המלוכה של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו כמלכי יהודה. את
פרטים אלו ניתן למצוא בכותרת של הספר. (לכל ספרי הנבואה יש "כותרת" או "כתובת" שהיא הפסוק\ הפסוקים הראשונים בספר, הנותנים מידע ורקע על הנביא)
בפרק א' בספר, לאחר הכותרת, אומר
ישעיה לעם שהם עם של חוטאים, כפויי טובה, אשר לא יודעים להודות לה' על כל הטובות שעשה איתם. ישעיה, השווה את העם לשור ולחמור, ואמר שאפילו השור והחמור טובים יותר מעם
ישראל.
"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו- ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". בפס' זה (פס' ג') אומר הנביא שאפילו החמור והשור יודעים מי מאכיל אותם ומי דואג להם. ולעומתם, עם ישראל לא יודע להודות לאל שדואג לו, עוזר לו ומגן עליו.
ישעיה כועס מאוד על העם עך כך שעזבו את ה' ומזהיר אותם בפני הרעה שעלולה לבוא עליהם במידה ולא יחזרו במהרה בתשובה.
"הוי! גוי חוטא, עם כבד עון, זרע מרעים, עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו לאחור." - (בפס' זה, <פס' ד'> יש הדרגתיות מן הפרט אל הכלל ומן הקל אל הכבד.)
בחלק השני של הפרק, שמתחיל בפסוק י', אומר ישעיה שכל הקורבנות שהעם מקריב לא נחוצות לה'. ה' לא צריך את הטובות של העם ואת קורבנותיהם אם הם לא באים מכוונה אמיתי שבלב, ואם הם מלווים בחטאים.
"למה לי רוב זבחכם? יאמר ה'..." (פס' י"א) "ובפרשיכם כפיכם, אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפילה, אינני שומע, ידיכם דמים מלאו" (פס' ט"ו) - אלוהים אומר במפורש! הוא לא צריך את התפילה של העם בגלל שהם עם חוטא ורשע. הוא יעלים את עיניו (=יתעלם) מהעם הזה.
בפס' י"ח, אומר ה': "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו (?), אם יאדימו כתולע, כצמר יהיו (?)". הפירוש של הפס' הוא: השני והתולע- שניהם בעלי צבע אדום חזק. השלג והצמר- שניהם בעלי צבע לבן טהור.
לפס' זה יש שתי משמעויות. המשמעות הראשונה, היא להתייחס לנאמר בפס' כשאלה רטורית שהתשובה עליה היא לא! או להתייחס לנאמר בכך שה' אומר לעם שיחזור בתשובה כדי שיכופר לו חטאיו.
ה' דורש מהעם לחזור בתשובה, להפסיק בחאטים שבין אדם וחברו, למען שיקבלו את הכפרה מה'.
בסוף, מתאר ישעיה את ירושלים בעבר (קריה נאמנה) בהווה (זונה, מרצחים, רודפי בצע, חברי גנבים, אוהבי שוחד) ובעתיד (תשוב להיות קריה נאמנה) - כלומר: ה' אומר שבעבר הייתה ירושלים לעיר טובה, מלאת צדק ומשפט, אך היום היא עיר חוטאת ורעה והיא תשוב להיות קריה נאמנה רק אם העם יפסיק לחטאות ויחזור בתשובה. (יחזור בתשובה לא דווקא במובן של לקיים את כל מצוות הדת, אלא יותר במובן של להתנקות מהחטאים, להפסיק לחטאות החטאים שבין אדם לחברו, לאהוב את הזולת וכו'...)