"עלינו לשבח לאדון הכול לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי ארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם
שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים א-ל א-ל לא יושיע ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא נוטה שמיים ויוסד ארץ ומושב יקרו בשמיים ממעל ושכינת עוזו בגבהיי מרומים הוא אלוהינו אין עוד אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד
ועל כן נקוה לך ה' א-לוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך ה' א-לוקינו יכרעו ויפילו ולכבוד שמך יקר יתנו ויקבלו כולם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד. ונאמר: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
עלינו לשבח - הוא קטע
התפילה המסיים כל תפילה ביהדות. בימי חול הוא מסיים את שלושת התפילות - שחרית, מנחה וערבית. בימים שבהם מתפללים גם מוסף כגון שבת או ראש חודש לא נאמרת התפילה בסיום תפילת שחרית כי אם בסיום תפילת מוסף. בראש השנה נאמר קטע התפילה באמצעה של תפילת העמידה של מוסף, והוא מהווה את עיקרה של ברכת מלכויות.
המסורת היהודית מייחסת את חיבור התפילה ליהושע בן נון, אך החוקרים מייחסים את חיבורה לתקופת התנאים. בחלק הראשון של התפילה תיאור גדולתו של אלוהים ושל עם ישראל העובדים אותו לעומת אלילי השקר של שאר העמים. בחלק השני של התפילה בקשה "להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון" - תפילה לביטול עבודת האלילים ולהכרת האנושות כולה במונותיאיזם. בשל תוכן זה מחקה הצנזורה הנוצרית באירופה כמה משפטים מן התפילה.
עלינו לשבח" - זה שבח לה' שבו מודים לו על הטובה שהטיב לנו, שבחר בנו וקרבנו לעבודתו. והנה הקב"ה אדון כל באמת, כי הוא הראשון שנמצא פה, וכל האנשים החיים והנמצאים כולם שלו, ובבחינה זו נקרא בתואר זה של "אדון הכול". ומכאן שלפי סדרי הבריאה האלוקים הוא "יוצר בראשית". והנה אנחנו צריכים לשבח אותו שנתן לנו חלק גדול ויקר במציאות, שהרי אנחנו רוצים וצריכים לדבוק בו, ואנו אלה שזוכים לעמוד לפניו לנצח נצחים. וזה גם קשור ל"שלא עשנו כגויי הארצות" – כי שם אותנו לעבוד אותו לא כמו כל שאר הגויים. וזהו "שלא שם חלקנו כהם וגורלנו..." "שהם משתחווים" - "ומתפללים" – מה שמראה שעלינו לעבוד את ה' ואנחנו רוצים לאהוב אותו.
והנה כלל הבריאה מתחלק לשנים, והיינו: מעלה ומטה. מעלה - כלל המשפיעים, מטה - כלל המקבלים. וזהו "שהוא נוטה שמים" כאילו למעלה, "ויוסד ארץ" -למטה. והשכינה מתגלה בכסא הכבוד במדרגות העליונות, וזהו "ומושב יקרו בשמים ממעל".
ה' מתגלה במרומי השמיים בכיסאו ועל זה נאמר- "ושכינת עוזו בגבהיי מרומים". ואנחנו מאמינים שה' הוא האלוקים היחיד שאין אפשרות אפילו שהוא לא יתקיים; וזהו "הוא אלוקינו אין עוד" ."אמת מלכנו" בגלל האמת שבמציאות. ו"אפס זולתו" שאין סיכוי שיהיה מישהו אחר בנוסף אליו.
ואחרי שאמרנו כמה אנחנו משועבדים לקב"ה, נתפלל שיעביר את מלכותו לכל העולם כולו ולא רק לנו, והנה- "על כן נקוה לך" וכו', אבל עכשיו יש טומאה ואלילים בכל העולם, וזהו "להעביר גלולים" וכו', ואז לא יהיו עוד אלילים בעולם. זה בעצם סד הבריאה, שקודם הוא מסיר את הרוע, ומתקן את העולם לפי סדר, לאט לאט, וזהו "לתקן עולם במלכות" וכו'. ואז ישנה ה' את העולם מרע לטוב, וזהו "להפנות אליך" וכו', וכולם ידעו את האמת, וימשכו אל ה', וזהו "ויכירו וידעו" וכו' והם (הגויים) יקבלו את עול מלכותך ובגלל שהם יגיעו להבנת האמת הם יגיעו אפילו לדרגה יותר גבוהה מדרגת ישראל, וזהו "ויקבלו כולם" וכו'. בסוף הם רק ימשיכו להתעלות "כי המלכות שלך היא ולעלמי עד תמלוך" וכו'.