שמירת הלשון

שמירת הלשון (סיכום)
הקדמה
לכל אדם יש איברים רוחניים והם מלובשים באיברים גשמיים וכן כנגדם רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. ולעתיד לבוא כל מצווה מחייה את האיבר שכנגדה או עבירה ממיתה אותו. וכמו שהאדם רוצה בשלמות איבריו בעוה"ז כך רוצה בשלמותם בעוה"ב במיוחד בשלמות הפה והאוזן שהם כנגד אמירת ושמיעת לשון הרע. וגם אם לא יחסרו לו האיברים האלה בעוה"ב מ"מ יפגמו. ולבעל לשון הרע קשה להתרפא (גם לעתיד לבוא). ולמרות שכל אדם רוצה לקיים המצוות, בכ"ז נכשלים בלשון הרע משלוש סיבות:
חסרון הידיעה במה מוגדר כלשון הרע ומה לא.
הקטרוג הרב שיש בתחום זה (מונע את קבלת תפילותינו).
חסרון תחבולות למלחמה.
וכמו בכל התורה כולה כך בענייני שמירת הלשון לא די רק בלימודי מוסר אלא יש צורך בלימוד ההלכות. ואסור לאדם להרפות מלימוד ענייני שמירת הלשון כי אע"פ שלא יגיע לשלמות מ"מ יש ערך רב לכל ההתקדמות וכל לימוד קטן יחזק את ההרגל החיובי.
פרק א'
הטעם שהזהיר הכתוב כ"כ בלשון הרע הוא:
משום שרגילים מאד לעבור על עוון זה.
אי שמירת הלשון תגרור אחריה את רוב העבירות שבין אדם לחבירו וגם כמה מצוות שבין אדם למקום (והזהיר בלשון הרע ממילא יזהר בשאר דיני בין אדם לחבירו).
עוון זה חמור מאד לא רק משום שיוצאים ממנו עוונות אלא בעיקר מצד עצמו: הכח הרוחני הוא הכח העיקרי והחזק במציאות. על כן המצווה שנעשית ע"י כח הדיבור הרוחני (תלמוד תורה), שקולה כנגד כל המצוות, והעבירה שנעשית ע"י כח הדיבור (לשון הרע), שקולה כנגד כל העבירות.
פרק ב'
ההנהגה האלוקית נוהגת בעולם מידה כנגד מידה ולכן אם אדם מדבר לשון הרע גורם שגם בפמליא של מעלה ידברו לשון הרע על ישראל, ועי"כ גורם שה' יהיה מוכרח לכאורה להעניש את ישראל שעד עכשיו עבר על פשעם מרוב אהבתו אותם, ולכן הקב"ה שונא את המספר לשון הרע שגרם בפיו לקטרוג ולהענשת בניו האהובים.
פרק ג'
הנשמה היא החיים ובעל לשון הרע מסתלקת ממנו הנשמה, ע"כ החפץ בחיים ינצור את לשונו. וגם בעוה"ז נפרעים על עוון זה ולעומת זה על חסימת הלשון זוכים לעוה"ב ולאור הגנוז.
ועוד שהמבדיל בין אדם לבהמה הוא כח הדיבור והמקלקלו גרוע מבהמה משום שהבהמה עכ"פ אינה מקלקלת.
ועוד שהמדבר לשון הרע מאבד את זכויותיו האחרות לטובת זה שמדבר עליו.
פרק ד'
כח לשון הרע הוא כח גדול והוא שקול כנגד ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים וגורם למיתת שלושה: המספר, המקבל וזה שסיפרו עליו. ולא נחתם דינם של דור המדבר אלא על לשון הרע (בזמן אחאב שהיו רשעים, היו מנצחים משום שלא היה בהם לשון הרע ולהיפך בימי שאול), וכן המספר לשון הרע גורם לסילוק השכינה, והמסכסך בין האהובים שנוא על הקב"ה וגרוע ממתגאה ומשקר ורוצח, ואין הקב"ה חפץ להצילו, כעובר על חמישה חומשים וכופר בעיקר. ע"כ מי שיש מח בקדקדו ילחם מלחמות ה' עם יצרו כדי שלא להכשל.
פרק ה'
עונשו של בעל לשון הרע הוא בנגעים שטומאתם חמורה ביותר, וכמעשה מרים הצדקת שנתכוונה לטוב ולאחיה ונצטרעה, וכמעשה המרגלים שהוציאו דיבת עצים ואבנים ומתו במיתה משונה.
פרק ו'
כיום שאין ביהמ"ק קיים ואין כהן מטהר ומוכיח ואין יכולת להטהר מנגעים, יש פחות תועלת בעונש הצרעת, ועוד שהיה נשאר מצורע לעד, על כן הצרעת בימינו הינה בנפש פנימה ומתראה לעתיד לבא. ועוד שהעניות הינה עונש חילופי לצרעת.
פרק ז'
המדבר לשון הרע מקלקל לעצמו בכמה תחומים: הוא מאבד את מעט התורה שיש בו, ואין תפילתו מתקבלת ומביא טומאה על כל איבריו (ולא רק על האיבר החוטא), וכל זאת מפני כוחו הכללי של הדיבור, ומפני הפגימה בכח הדיבור לא יכולה לחול קדושה אפילו על דיבור בדברי תורה.