"חיי אושר" – מי לא שואף לחיים כאלה?!
מה משמעות הביטוי הזה? – אנשים שואפים להיות עשירים, להרוויח כסף. היום השאיפה הגדולה
היא להרוויח כסף בלי בוס, בלי לעבוד קשה – הכנסה פאסיבית – תעבוד קשה כמה שנים, אחר-כך תוכל לנוח עד יום מותך, הכסף יעבוד בשבילך...
האם מי שיש לו הכנסה פאסיבית הוא מאושר? - יש לו בטחון כלכלי מסוים, אבל ההרגשה הפנימית שלו היא לאו דווקא אושר!
כשאני מתבונן בעצמי, אני יודע שאני לא מאושר. הרבה קשיים יש לי, הרבה כאבים – כאבים גופניים, ייסורי נפש. כשאני מסתכל על אחרים, אם אני מכיר אותם מקרוב, אני יודע שהם לא מאושרים גם-כן. מי כן נראה לי מאושר? – מי שאני לא מכיר.
תגידו אתם, אם הייתי מכיר אותו האם גם הייתי חושב שהוא מאושר? – התשובה ברורה!...
כלומר, הדרך לבדוק מיהו המאושר היא פשוט לשאול כל אדם בעצמו!
ומה תהיה התשובה? – התשובה ברורה!...
המסקנה: אין אדם מאושר!
האם המסקנה המתבקשת מכך שהמושג "אושר" שעליו חלמו כל האנשים בכל הדורות, בשבילו עבדו והשתעבדו, הוא מושג "חלומי", לא קיים?!...
מכירים את המאמר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם!".
"מוציאים את האדם מן העולם" - מה פירוש המילים האלו?!
העולם היא המציאות הפיסית שאנו מכירים, בעולם זה קיים האושר בכל מקום. אם כן למה איננו מרגישים את העושר? – שלושת הרגשות שהזכרנו למעלה הן הגורמות לנו שלא נוכל להרגיש מאושרים בעולם.
בואו נפרט, יש לי אישה וילדים, בית קרקע ומכונית פרטית. אני יוצא מהבית לחניה ורואה את הווילה של השכן, את המכונית היוקרתית שלו. איזו הרגשה מתעוררת אצלי? – "אני גם רוצה כזו ווילה, כזו מכונית", מתעוררת אצלי בלב השאיפה הרדומה להשיג את הדברים האלה ויהי מה. שאיפה היא דבר חיובי! – היא המקיימת את החברה האנושית במשך אלפי שנות קיומה! – אז מה רע שאני שואף?!
יש לי אישה וילדים, בית קרקע ומכונית פרטית. כל אלו יכולים להביא אותי להיות מאושר, יש לי מה שאני צריך. אבל הרגשת השאיפה שהתעוררה אצלי בעקבות מה שיש לשכן גרמה לי להפסיק להיות מאושר ממה שיש לי ולרצות יותר. ההרגשה לרצות מה שיש לשכן נקראת: קנאה. ההרגשה לשאוף לדברים נוספים שהעולם יכול להציע לי נקראת: תאווה. הקנאה גרמה לי להפסיק להרגיש את האושר שהעולם נותן לי והתאווה גרמה לי להיות מוטרד ממה שהעולם יכול לתת לי. ההרגשה הקיימת אצל המין האנושי להיות יותר מהאחר בכל דבר נקראת: כבוד. כך הקנאה והתאווה והכבוד הוציאו אותי מלהרגיש את הרגשת האושר שבלבי על מה שהעולם נתן לי.
המסקנה המתבקשת ממה שאמרנו היא מחרידה: מי שיש לו רצון ושאיפה להיות יותר מאחרים ויש לו רצון ושאיפה להשיג עוד מהדברים הטובים שהעולם מציע - מאבד את האפשרות להיות מאושר?!
האם אנשים שאין להם רצונות ושאיפות בעולם הם מאושרים?! האם חולי נפש דיכאוניים כרוניים במוסדות סגורים או הזקנים בבתי אבות שלא נותר להם עוד הרגשת שאיפה בעולם הם המאושרים?!
ודאי שלא!...
אם כן, איך משיגים את הרגשת האושר בעולם?
השאיפה היא המנוע של האנושות, ללא השאיפה סטודנטים לא היו משקיעים בלימודים, זוגות לא היו נישאים, לא היינו יולדים ילדים, לא היינו משקיעים בהם. הכלכלה העולמית מתקיימת על השאיפה.
אדם שאין לא שאיפה הוא אדם מת! – השאיפה היא עצם חיי האדם.
החיים החומריים הם מוגבלים, תלויים באחרים, אינם בטוחים. לעומת זאת, חיי הרוח הם בלתי מוגבלים, הם אינם תלויי הזולת, והם בטוחים – מה שהשגתי הוא שלי.
השאיפה לחיי החומר בעולם היא שאיפה המודרכת מהקנאה, התאווה והכבוד, לכן היא מפקיעה את הרגשת האושר האפשרית עולם.
השאיפה לחיי רוח היא שאיפה של האדם לגדילה אישית, בלי לראות מה השני השיג. בלי לרצות את מה שיש לאחר. בלי לנסות להיות יותר מהזולת.
מי ששואף לחיי רוח ואינו שואף לחיי חומר, הוא מרוצה ממה שקיבל מהעולם, הוא מרגיש סיפוק במה שיש לו – הוא המאושר!...
אם כן נותר לנו לברר מה הם חיי הרוח שלהם צריך לשאוף.