.
בס"ד
ונתנה תוקף- פיוט הנאמר בתפילת מוסף של ראש השנה ויום כיפור על ידי שליח הציבור בבית הכנסת.
מאחורי הפיוט,
סיפור שהוא דוגמא ומופת לסוד קיומו של העם היהודי מדורי דורות.
הסיפור מתרחש בעיר מגנצא בעיצומם של מסעי הצלב, בשנת 1020 לספירה בקירוב, כשבעים שנה לפני גזירות תתנ"ו, בהן נרצחו כ- 12,000 יהודים בטבח המוני על ידי הנוצרים באזור עמק הריין.
מגנצא היתה עיר ששלט בה ההגמון, איש כנסייה בכיר.
בתקופה זו שלטה הכנסייה בערים רבות, מפני שהמלכים רצו שעוונותיהם יימחלו על ידי הכנסייה ולכן נתנו לידיה את השליטה על ערים רבות.
מהלך האירועים שהיו לרבי אמנון מגנצא שהיה קרבן אחד מני רבים לאכזריותה של הכנסייה נכתבו בספר ההלכה של יהודי אשכנז, "אור זרוע".
רבי אמנון מגנצא היה יהודי עשיר ויפה תואר ומיוחס בקהילתו, וההגמון ששלט בעיר זו אהב אותו בשל כך.
לכן רבי אמנון נאלץ, בעל כרחו לקיים קשרים עם ההגמון, משום שחשש לשלום הקהילה שלו שחייתה בלב אוכלוסיה עויינת.
ככל שחלף הזמן ניסה ההגמון להשפיע על רבי אמנון יותר ויותר, להמיר דתו ואולי אף לזכות בשל ייחוסו ועושרו הרב- בכס ההגמון בעצמו.
במהלך הימים גבר הלחץ על רבי אמנון מגנצא באופן כזה שהוא נאלץ לתרץ כלפי ההגמון שייתן לו עוד כמה ימים להרהר בדבר.
בליבו ידע רבי אמנון כי הוא יהודי במהותו ובשום פנים ואופן לא ימיר דתו ויבגוד בקב"ה.
וכך, בלב שבור חזר רבי אמנון לביתו, לא אכל ולא שתה ולא שעה להפצרות קרוביו וחבריו שיאכל וישתה משהו.
שמו, אמנון בא מלשון, אמונה ובה ימשיך לאחוז ללא חת.
ההגמון שלח יועצים ושרים בכירים על מנת לשכנע את רבי אמנון להגיע אליו לכנסייה על מנת שימיר דתו אך הוא עמד בסירובו.
לבסוף הובל בכוח על ידי חיילים אל ההגמון לאחר שלושת ימים וזה האחרון שאלו מדוע לא נענה לבקשתו להגיע אליו.
תשובתו של רבי אמנון הייתה: "אני את משפטי אחרוץ". כיוון ששיטיתי בך אגזור על עצמי כריתת לשוני. יש לדעת שבזמן הזה כריתת אפים, אוזניים ואצבעות היה עונש מקובל ובכך רצה רבי אמנון לכפר על כך שלשונו בגדה בו באומרה שתהרהר בדבר, ולקדש שם שמיים.
אולם ההגמון האכזר החליט אחרת, ובהסבר שכיוון שמיאן רבי אמנון להגיע אליו יכרות את אצבעות רגליו וידיו, אחת, אחת...
הסבל היה רב...
בכל פעם שהגרזן גדע אצבע אחת נשאל אמנון אם הוא מוכן לחזור בו ולהמיר דתו.
בכל פעם ידע רבי אמנון איזה כאב צפוי לו וכך היה צריך לעמוד בעשרים ניסיונות קשים מנשוא!
לאחר שקוצצו באכזריות כל אצבעות ידיו ורגליו, ציווה ההגמון הרשע להובילו לביתו על מיטה כשאצבעותיו לצידו מומלחות על מנת לשמרן, למען יראו ויראו!
כך סבל רבי אמנון מגנצא ייסורי תופת , תוך שהוא סובל מזיהום מוגלתי וגופו החל להירקב לאט, לאט. יש לזכור שבזמנים ההם כל פצע כזה היה יוצר זיהום ומחלות, וכל שכן כשעשרים פצעים כאלה מצויים.
בימים אלה ראש השנה התקרב ואנשי הקהילה התאספו לתפילת ערבית של ערב ראש השנה בבית הכנסת.
רבי אמנון מגנצא שכבר גסס ביקש בשארית כוחותיו שיובילוהו במיטתו אל בית הכנסת ושיציבוהו לצד שליח הציבור.
כששליח הציבור הגיע לקדושה, עצרו רבי אמנון מגנצא וביקש לקדש בעצמו.
וכך בכוחותיו האחרונים, ובקול רם פתח במילים: "ובכן לך הקדושה. ונתנה תוקף קדושת היום", והפירוש: ונתנה- אני מספר, ומקדש אותך הקב"ה ועכשיו אני נותן תוקף לקדושה זו. בתום הקדושה נפח את נשמתו רבי אמנון מגנצא.
לאירוע זה היו עדים כל באי בית הכנסת ויש לתאר שהיו מזועזעים.
לאחר שלושת ימים רבי קולונימוס מגנצא ציווה להפיץ את הפיוט שחיבר רבי אמנון ברבים, לאחר שנגלה אליו בחלומו.
סיפורו של רבי אמנון מגנצא הינו אחד מני רבים שאירעו בתקופה זו, והוא משמש לנו דוגמא ומופת לסוד כוחו של העם היהודי, שממעמד הר סיני, כשנהיה לעם, ודרך כל הגלויות שעבר- המשיך וממשיך להעביר את לפיד האמונה מאב לבנו, דור אחר דור.
בסוף התקציר ישנם שלושה קישורים:
הראשון הוא המקור לתקציר.
השני מראה את מילות הפיוט בצירוף הלחן של יאיר רוזנבלום.
השלישי (אתר צרפתי), מביא עוד לחנים של הפיוט.
כשנעמוד בבית הכנסת ביום הכיפורים הקרוב ונשמע את הפיוט, "ונתנה תוקף", הבה נזכור היטב היטב את הסיפור של רבי אמנון מגנצא ונספוג כל מילה ומילה בפיוט שבא לספר לנו על עוצמתו וגודל מלכותו של הקב"ה ועל הדרמה שמתחוללת שם למעלה ב"שערי המשפט" כאשר הקב"ה סופר אותנו אחד, אחד וחורץ דיננו לשבט או לחסד ובעת זו כשחרדה ויראה אופפת אותנו, קול שופר ייתקע ולנו תינתן מבוראנו שאוהבנו כל כך אולי עוד הזדמנות אחרונה לשנות את רוע הגזירה על ידי: "ותשובה ותפילה וצדקה"...
גמר חתימה טובה לכל עם ישראל.
פורסם ב-: אוקטובר 06, 2008
ביקורות ותקצירים נוספים בנושא לימודי יהדות
סיכומים נוספים של DavidB
More