בישול ה"אני" על אש קטנה
לפעמים אני תוהה מה הוא בכלל צריך אותי?
למה הוא
כ"כ מתעקש שאשאר פה?
מה כבר אני תורם למציאות שהוא רוצה שתתקיים?
לא ברור כל הקשר בין הבורא לנברא. במבט ראשוני זה נראה אפילו קצת מזוכסטי ובעצם, אף צד לא מקבל מה שהוא רוצה.
הוא רוצה רק להשפיע, ולא ממש איכפת לו באיזה צורה נקבל זאת, ואנחנו רק רוצים לקבל, ולא ממש איכפת לנו באיזה צורה זה יהיה.
לכאורה, קשר מצויין אז מהיכן בכל זאת נובע הניתוק?
ובלימוד, באים ומגלים לנו כעין סוד, שהיתה איזו מלכות דא"ס שהיה לה הכל, והחליטה לוותר ובחרה ביתר דביקות.
אבל לעזאזל, מה זה נוגע אליי?! אני בוחר ביתר תענוג ולא ביתר דביקות. מה אני קשור למה שהיא בחרה?!
אלא, מסביר הרב, נקודה חשובה ביותר, שכמעט ואינה מוזכרת בספרי הלימוד- הפואנטה של המסר היא שמלכות דא"ס- זה אני! אין הבדל בינינו. כל מה שאני לומד עליה, זה בעצם לימוד עליי כנשמה. בעצם, באו רבותינו הקדושים ומסבירים לנו מי אני ויותר מכך, מספרים לי מה אני רוצה כשהאני המגולה החיצון שלי ער (וזה קורה די הרבה...). זה נראה לי חוצפה. אתה תספר לי מי אני ומה אני רוצה?! אני יודע יותר טוב ממך, מה אני רוצה! לכן עובדים עלינו. מספרים לנו הכל, כמו במשל על משהו מחוצה לנו, גל', ע"ב, ס"ג, כל מיני פרצופים ועולמות משונים שכאלו. אבל תוך כדי הלימוד קורה משהו מאד מוזר... אני תמיד מרגיש שמה שמלמדים אותי, אלו דברים שחבויים בי, שאני מכיר אותם! אין כאן דבר חדש, אלא רק מגלים לי מה שיש לי ולך בפנים. מסבירים לנו מה אנו מרגישים בפנים, ב"אני האמיתי" ואנו מזדהים עם זה! אנחנו ממש! אנחנו מכירים את זה! לאט לאט, אתה שם לב שזה אתה שרוצה בעצם ביתר דביקות. זה אתה שכל פעם שהאור מגיע לאנוכיות, זה אתה שלא נותן לאור להיכנס כשהוא מגיע לאנוכיות ודוחה אותו, כי יש חוק של צמצום א'. ובעצם זה אתה שבחרת ביתר דביקות!
את הידיעה הזו אסור להחסיר. היא אינה מוזכרת כמעט בספרים, אך הרב מדגיש אותה הלוך ושוב. הבעש"ט נותן משל, על נפח שלמד את הכל, אך לא למד שצריך להדליק את האש. אם נרצה לדמות את זה לימינו- יש ספר בישול עם מיטב המתכונים, אך דבר אחד לא מוזכר באף ספר בישול, (אני מקוה שאני צודק, לא קראתי את כל ספרי הבישול...) להדליק את האש... כך גם בספרים לא מוזכר שמדברים עליי, גם כאשר מדברים על א"ס גלג' פרה ושור, זה הדבר שצריך להיות ברור מאליו.
כל הזמן צריכים לשנן- התורה ניתנה לבני אדם. עלינו היא מדברת. עלינו ממש.
זה הדבר שצריך להיות ברור מאליו.