"קיצור שולחן ערוך" הוא למעשה, ליקוט מקוצר מ"שולחן ערוך השלם" (מאת רבי יוסף קארו אשר כשמו הוא:"שולחן ערוך" המגיש את כל דיני
ישראל ומנהגיו שהם תרי"ג המצוות לפרטיהם. אשר עד שנתחבר,בשנת 1510 לערך, היו פזורים בכל הספרות היהודית למרחביה, הכולל: משנה, גמרא, פוסקים ועוד.דינים רבים הכלולים בספר לא נתבררו עד לחיבורו ע"י הרב קארו.)
למעשה ה"
קיצור שולחן ערוך" (או בר"ת המקובל:קיצוש"ע) הינו תשובה לבעיה שהתעוררה עם השקת השו"ע, אשר רבים מהשכבה היהודית -עממית נבוכו לפני הספר, מחמת אריכות לשונו וריבוי פרטיו. ועיקר:סגנון השו"ע הינו סגנון תלמודי מובהק הן בלשונו והן בעריכתו ומושגים תלמודיים לרוב בו ,ללא ביאור והסברה כלשהי, ומובן שלא כולם יכלו להפיק ממנו הוראה מעשית בטלטול האסור בשבת לדוגמא,או בדיני הנחת תפילין וכיוצא. אשר על כן בא רבי שלמה גאנצפריד, ביוזמתו האישית, וערך מחדש בקיצור נמרץ, את דיני השו"ע הנוגעים ליהודי בהנהגתו היום-יומית, והכניסם לכרך אחד, תוך ביאור קולח ופשטני של יסודות הדינים דבר דבר על אופנו,למען יוכל כל אדם, ואף כזה שאינו מלומד ובקי, לרוץ בו ולדלות מתוכו את המעשה אשר יעשה בהלכות היום-יומיות השכיחות.
את
הקיצוש"ע ערך ר' שלמה במקביל למתכונת השו"ע המקורי כשסימני ה"אורח חיים" (דיני השכמת הבוקר, תפילה, קריאת שמע, תפילין, ציצית, שבת, יום טוב, ועוד.) באים כסדר שסידרם הרב קארו בשו"ע שלו.
הקיצוש"ע, עם הוצאתו לאור, התקבל באהדה רבה בקרב כל ישראל ממש, מתלמדים ומלומדים כאחד ועכ"פ הפך להיות לחם חוקם של תלמידים מתחילים וההמון,כספר עממי לכל דבר.
עם פטירת מחבר הספר, החלו צצו חיבורים שונים הנסובים סביב הספר כגון "מסגרת השולחן" להגאון רבי חיים הכהן ועוד רבים.
בשולי הדברים יצוין כי הקיצוש"ע אינו משמש כלל כתחליף לשו"ע המקורי כי הרוצה לעיין בפרטי הדינים וטעמיהם, וכו' מוכרח לעשות זאת באמצעות ה"שולחן ערוך השלם".