תרומת איברים –להשאיר חיים אחריך השתלות אברים מתבצעות בחולים שהאברים : לב ,ריאות ,כבד, כליות ולבלב בגופם נפגעו באופן בלתי
הפיך. ישנם השתלות מעי שהיום נמצאות במחקר, והשתלות משולבות כמו לב-ריאה,כבד,כליות וכו'. את השתלים לוקחים מאנשים שעברו מוות מוח. בשנות ה-40 התחילו להשתיל כליות וקרניות מתורמים מתים ובשנת 1953 הייתה הפעם הראשונה שהושתלה כליה מתורם חי ,ובשנת 1967 החל עידן השתלות הלב. ההצלחה של ההשתלות גדלה במהלך שנות השמונים ,שאז גילו את התרופה שמונעת את דחיית השתל ע"י הגוף. מוות מוח הוא מצב שבו גזע המוח נפגע. גזע המוח הוא החלק שמזרים דם למוח ובעצם גם חמצן.מצב זה ישתק את המוח ,וישתק את כל המערכות האחרות בגוף נשימה ,ולב. מוות קליני הוא מצב שבו גזע המוח לא נפגע , מצב זה ישנה הפסקה של פעולת הלב אך המצב הוא הפיך ,והלב יכל לחזור לפעולה תקינה. ההשתלה מתבצעת כאשר יש מוות מוח ,במצב זה יש 48 שעות עד שפעולת הלב והראות מפסיקות לעבוד. הרפואה המודרנית מצאה דרך כיצד להאריך את הפרק זמן זה ע"י מכונות ותרופות,ובאותו הזמן פונים למשפחה של אותו אדם ומבקשים מהם לתרום את אברי יקיריהם ,לטובת הצלת
חייהם של אנשים אחרים שממתינים
להשתלות. בישראל כיום ממתינים להשתלות למעלה מאלף חולים לתרומות של איברים ,שיצילו את חייהם. הנכונות לתרום איברים בארץ נמוכה ביחס לשאר מדינות המערב. תורם אחד יכול להציל כיום את חייהם של שבעה חולים . ההקצאות להשתלות נעשה במרכז לאומי להשתלות שפועלים מתוך שיקולים ריפואים כמו גיל ,מצב בריאות,וזמן ההמתנה. בתחום תרומת האיברים יש את ההתלבטות של ההלכה היהודית בתחום זה. מקור בשאלה של קביעת המוות,משום שהלב עדיין פועם ישנה בעיה של קיצור חיים. לגבי התרומה יש יחס חיובי ומחייב ,הרי נאמר ע"י הרמב"ם – כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם ומלואו. ישנה חובה הלכתית להציל את הזולת . על מנת להגביר את התודעה של תרומת איברים אגודה שהוקמה ע"י משפחת בן דרור ,לזכר בנם שנפטר כאשר המתין להשתלת כליה. כיום האגודה היא חלק בלתי נפרד ממרכז ההשתלות הלאומי ,האגודה מחתימה אזרחים מגיל 18 שנים ומעלה שמוכנים לתרום את אבריהם לאחר מותם.עם מותו של האדם מבקש הצוות הרפואי את הסכמת המשפחה לתרום את איבריו ,גם אם הוא נושא את כרטיס "אדי" בדרך –כלל משפחת התורם מכבדת את רצונו