תולדות מייקרוסופט והמחשב האישי

חברת מחשבונים באלבוקרק שבניו מקסיקו פיתחה ערכת מחשב בשם "אלטייר" שהיה סיפור השער של גיליון ינואר 1975 של כתב העת הפופולארי לחובבנים "אלקטרוניקס". המחשב תואר כמערכת מיקרו-מחשב הראשונה בעולם שעומדת כנגד מודלים מסחריים. ההזמנות לאלטייר דרך העיתון היו עצומות והחברה מכרה אלפי יחידות כערכה דרך המגזין הפופולארי בחודש הראשון . ערכת המחשב נשלחה מפורקת תמורת 400 דולר. הצרכן הרכיב את המחשב, גרם לו לעבוד וכתב לו תוכנה. זו הייתה משימה בהחלט לא פשוטה אבל המחשב עבד. כאשר האלטייר פורסם שני מתכנתים צעירים מסייאטל בשם ביל גייטס ופול אלאן קראו את הכתבה בכתב העת "אלקטרוניקס" והם הבינו שתוכנה שכבר קודם לכן נכתבה עבור מחשבים יכולה לעבוד על האלטייר. הם פנו לאד רוברטס בעל החברה MITS שתכנן את האלטייר והציעו לו לכתוב גרסה של ה"בייסיק" לאלטייר. רוברטס התעניין והם עבדו במרץ. ברגע שהייתה להם גירסה עובדת הם הביאו זאת לרוברטס. אלאן וגייטס עברו לאלבוקרק שבניו מקסיקו כדי להיות קרובים לחברת MITS, שם אלאן קיבל משרה כמנהל פיתוח תוכנה. הם יצרו שותפות וקראו לשותפות החדשה שלהם "מיקרו-סופט". ב-1976 אלאן עזב את MITS כדי להקדיש את כל תשומת לבו ל" מייקרוסופט" ולשם המסחרי החדש של החברה שכבר נרשם בשם הזה.
הפריצה הגדולה של מייקרוסופט באה ב-1980 כאשר IBM החלה לפתח את מחשב ה-IBM .PC חשבה לשווק למשתמשים מחשב יחסית זול שאותו הם כינו מחשב אישי. IBM כנראה רצתה לשווק אותו כמה שיותר מהר וזאת בתגובה להצלחה של מחשבי אפל בשוק באותה התקופה. מסיבה זו צוות הפיתוח של המחשב החליט להשתמש ברכיבים מהמדף של חברות אחרות ולא להשתמש במעבד ובמערכת הפעלה מאוד טובים מתוצרת בית ופרי פיתוח של IBM עצמה שיאריכו אמנם את זמן הפיתוח של המחשב. באוגוסט 1981 מחשב ה-IBM PC הראשון החל להמכר לצרכן.
בעוד ש-IBM עשתה חוזה עם מייקרוסופט כדי לפתח שפות תכנות עבור ה-PC, הבחירה הראשונה של IBM עבור מערכת ההפעלה הייתה דוקא החברה המובילה בתחום "דיגיטל ריסרץ''", שבאותה תקופה סיפקה מערכות הפעלה למחשבים רבים בשוק. אולם IBM ודיגיטל ריסרץ'' לא הצליחו להסכים על התנאים, כך שהחוזה על מערכת ההפעלה ניתן למייקרוסופט. מכיוון שמייקרוסופט הייתה תחת לוח זמנים לחוץ ולא הייתה לה מערכת הפעלה משל עצמה, היא קנתה זכויות למערכת הפעלה מחברה בשם "סייאטל קומפיוטר פרודקטס" תמורת $75000. במקור מערכת ההפעלה לכן נקראה: Q-Dos שפירושה:
Quick and Dirty operating system. מייקרוסופט שינתה את מערכת ההפעלה הזו לצרכים של IBM: מערכת הפעלה שהייתה מבוססת על ה-Ms-Dos (דיסק אופרייטינג סיסטם) של מייקרוסופט ו-IBM עשתה לה רישיון וקראה לה PC Dos. זו האחרונה שווקה בניפרד על ידי IBM. בהסכם של IBM עם מייקרוסופט ה-Ms-Dos שווקה בניפרד לשוק הפתוח לפלטפורמות שהן לא מתוצרת של IBM וכך מייקרוסופט שמרה על הזכות למכור את מערכת ההפעלה שלה לחברות אחרות בעוד ש-IBM לא יכלה לעשות זאת. אף חברה מאלה לא יכלה לחזות את הערך של הסכם זה: בעוד שיצרנים אחרים הלכו ופיתחו חומרות שהן תואמות את ה-IBM PC, וככל שהמחשב האישי נהפך לעסק של מיליארדי דולרים מערכת ההפעלה של מייקרוסופט המהירה והחזקה נהפכה למערכת ההפעלה המובילה בתעשיה והרווחים של מייקרוסופט הרקיעו שחקים.
לפתע שוק השיבוט של מחשבי ה-IBM PC החל לפרוח. בהדרגה צרכנים הצליחו לחקות את ה-IBM ובנו שיבוט של המחשב כולו. ב-1983 חברת פיניקס בארה"ב סיפקה טכניקת "חדר נקי" כדי לבודד את המערכת של ה-IBM PC על ידי מהנדסים שבמקור בחנו את המערכת: הם קראו את הרשימות של המחשב האישי של IBM במדריכים למשתמש הטכניים, בחנו את המערכת וכתבו פירוט. הם העבירו את הפירוט לבחינה משפטית (לבדיקה שאין כאן עבירה על זכויות יוצרים). לאחר הבדיקה הזו הפירוט עבר למהנדסים של "החדר הנקי", שלא נחשפו לקוד המקורי של IBM, כי הם לא בחנו את המערכת. המהנדסים "הנקיים" האלה בנו מבלי לראות את המדריך למשתמש הטכני ומבלי לפרק את המערכת, אלא הם רק קראו את הפירוט של המהנדסים הבוחנים. לכן זה כאילו שהמהנדסים "הנקיים" המציאו מחדש את תואם ה-IBM PC וכך אין הפרת זכויות יוצרים. זה איפשר ליצרני מחשבים לבנות שיבוטים שהם למעשה תואמי 100% IBM PC מבלי שהיה צורך לעשות את מה שהיה נהוג אז כ-"רברס אנג''ינירינג" ליצירת העתקים לא מפרי חוק ל-IBM PC. כלומר, בדיקת העקרונות הטכנולוגיים של המכשיר ודרכי פעולתו מבלי להעתיק דבר מהמכשיר המקורי.
ב-1993 מייקרוסופט הוציאה לשוק את חלונות NT ואחריה ב-1995 את הגירסאות הבאות של חלונות שהיו הצלחה ענקית. יחד עם מעבד אינטל החלו להשתמש בעולם המחשבים במושג Wintel שפירכיטקטורת אינטל ו-"וינדוס" (חלונות שרצה על מעבד אינטל) והיא מתייחסת לפלטפורמת חומרה והתוכנה המשולבת. זו הייתה הברית הסמויה ששלטה בשוק המיחשוב השולחני והניידי משנות ה-90. 
ב-1987 בעוד מרבית השוק קונה את תואמי ה-PC המהירים והזולים המיוצרים על ידי חברות אחרות, IBM בוחרת להציג את מחשב ה-PS/2 שהחומרה שלו לא תואמת עם מחשבי ה-IBM PC והוא בעל רכיבים שהם מתוצרת IBM. החברה הרגישה שיש יותר מידי תואמי IBM והיא רצתה את השליטה בשוק המחשבים האישיים ולכן היא החליטה להכניס ארכיטקטורה מתקדמת ותלויה ברכיבים ביתיים. המחשב במובן מסויים לא היה הצלחה ו-IBM נראה שספגה הפסדים עצומים. אנשים קנו את תואמי ה-PC שהלכו והתפתחו ומייקרוסופט הציבה עובדה בשוק, את חלונות. הגורמים היחידים שסיפקו הנהגה טכנית משותפת היו תוכנת מערכת ההפעלה של מייקרוסופט והמעבד של אינטל. במהלך השנים הבאות שתי החברות מייקרוסופט ואינטל ינסו להרחיב את אחיזתן בשוק.
כדי לערער את פלטפורמת המחשוב Wintel שתי המתחרות חברת APPLE וחברת IBM חתמו בתחילת שנות התשעים על ברית כדי ליצור סטנדרט מחשוב חדש, שצבר אחר כך הצלחה חלקית, ה-PowerPC. חברת APPLE חשבה בזמנו שעל ידי הברית עם IBM היא תעמוד מול מייקרוסופט ובסוף APPLE עשתה שיתוף פעולה מוצלח עם מייקרוסופט מאוחר יותר וגם היא פנתה לאחרונה למעבדי אינטל בהודעה דראמטית של סטיב ג''ובס. ואילו IBM הפסיקה לעסוק ב-2005 בתחום המחשבים האישיים ומכרה את עסקי ה- IBM PC לחברת לנובו הסינית תמורת 1.75 מיליארד דולר.