מחשבות על הטלפון לפני אלכסנדר גראהם בל

ב-1667 רוברט הוק המזכיר של הרויאל סוסייאטי בלנודון הציע שתקשורת או העברת קולות יכולה להיות מושגת באמצעות חוטים. הוא כתב, "אני יודע על דרך שבעזרתה קל לשמוע מישהו מדבר דרך קיר של כמעט מטר עובי...אני יכול להבטיח לקורא שאני בסיוע של חוט מוארך גרמתי להתפשטות הקול למרחק מאוד רחוק בין רגע, או לתנועה שנראית מאוד מהירה כמו זו של האור, לפחות בדרך שאין דומה לה במהירות יותר מזו שבאותו הזמן התפשטה דרך האוויר...".
25 שנה קודם לכן הבישוף של צ''סטר, ג''ון וילקינס חשב על האפשרות כיצד אדם בחשאיות ובמהירות יכול לתקשר את מחשבותיו לחבר אחר בכל מרחק שהוא ובכך הוא רמז על האפשרות של ביצוע המצאה של הקלטת צלילים. הוא חשב על צינור חלול שישמור על הקול לחלוטין למשך תקופה של כמה שעות או ימים, כך שאדם יוכל לשלוח את המלים שלו לחברו במקום לכתוב אותן. זאת כאשר תמיד ישנה הפוגה לשם מעבר הקול שנכנס לחללים עד אשר הוא יוצא. הוא סבר שאילו שני הפתחים של הצינור היו נסתמים בעוד שהקול היה נתקע בינותם, אזי הוא היה ממשיך להיות שם עד שהוא היה יכול להשתחרר. כאשר החבר שאליו הוא נשלח יקבל את הקול ויפתח את הפתח, המילים יצאו החוצה בנפרד בדיוק באותו הסדר בו הן דוברו בהתחלה. כמובן שזה היה דימיון משעשע.
בתחילת המאה ה-19 הודגמו מספר מכשירים הכוללים מגה-פונים - מגברי קול - שפורפרות דיבור ודומיהם שמטרתם הייתה להעביר את הדיבור למרחוק. צ''רלס ויטסטון הבריטי ממפתחי מכשיר הטלגראף ביצע כמה ניסוים בהעברת קולות מוזיקאליים דרך סלעים מוצקים. כמה מהניסויים האלה התפתחו להדגמות ציבוריות. בניסוי אחד מאלה מבקרים בחנות לכלי נגינה באיזור ליד לונדון ראו נבל קדום גדול תלוי מהתקרה דרך חור בעזרת חבל נחושת, כאשר הנבל מוקף בחישוק מכוסה קטיפה אבל הנבל לא נוגע בחישוק. החישוק עמד על שלוש רגליים על הרצפה. חבל הנחושת עבר דרך חור התקרה וחובר לקומה למעלה ללוחות קול של כלי נגינה בחדר שבו נגנים בלתי נראים ביצעו יצירה מוזיקאלית על נבל מודרני, פסנתר וכלי מיתרים נוסף. השחזור של הצליל הזה על ידי הנבל הקדום בקומה התחתונה הובילה להפתעה רבה בקרב הצופים והעלתה הרבה תמיהות לגבי התופעה. דיווח אחד מ-1821 ראה במוזיקה כמועברת על פני לונדון מאולם קונצרטים לאחר, או לבית של בן אדם והרבה ויכוחים נשמעו באותה עת בלונדון בנוגע לתופעה.
במרץ 1830 העבודה של ויטסטון הובילה לדיון במכון המלכותי על ידי מייקל פאראדיי וב-1831 ויטסטון פרסם מאמר שכותרתו: "על העברת צלילי מוזיקה באמצעות מוליכים מוצקים קוויים ועל קבלתם כתוצאה". במאמר זה ויטסטון עסק בחבל הנחושת שהיה תלוי על התקרה בחנות והוא הרהר בשאלה, האם חומר מוליך אלסטי וצפוף יכול לאפשר לגלי הקול להתקדם במהירות אחידה מבלי שישארו בתוכו ומבלי שיעברו תופעות נוספות כמו התאבכות. בצורה זו יהיה זה קל להעביר קולות דרך מוליכים כאלה ממקום אחד ועד ללונדון כפי שזה עתה קל לבסס תקשורת מחצר אחת לאחרת.
כמה שנים אחר כך ב-1837 פרופ'' פייג'' מוושינגטון גילה שכאשר מוט ברזל הוא ממוגנט ותכונותיו המגנטיות מוסרות במרווחי זמן קצרים, אז הוא פולט קולות, שאותם הוא כינה "מוזיקה גלוואנית". הגילוי של מוזיקה גלוואית הוביל נסיינים כמעט בו-זמנית מכמה מדינות לחקור את ההשפעות האקוסטיות שנוצרות ממיגנוט. הבולט מביניהם היה פיליפ רייס, בו נדון מיד.
אבל המדען הראשון שהצהיר שהוא מאמין באפשרות של שליחת סיגנלי דיבור ממקום אחר לאחר היה המדען הצרפתי בורסואל. הוא ציין ב-1854 שקולות נגרמים על ידי ויברציות והוא הציע שאם אדם דיבר ליד דיסקה גמישה, אז ניתן להשתמש בויברציות של הדיסקה כדי ליצור ולנתק זרם במעגל חשמלי. באותו האופן הוא חשב שניתן להשתמש בשינוי הזרם כדי ליצור ויברציות בדיסקה מקבלת וכך לשחזר את קולו של השולח. אין כל עדות לכך שבורסואל אי פעם ביצע כל עבודה ניסויית ברעיונותיו, אבל כמה שנים אחר כך פיליפ רייס בנה צורת טלפון בסיסית שמבוססת על "דיאפרגמה" רוטטת.
אם כן, פיליפ רייס נולד ב-1834 ליד המבורג שבגרמניה. הוא למד מתמטיקה, כימיה ופיזיקה במכון המסחרי המקומי ולמד להיות מורה. לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-19 הוא החל לבצע ניסויים בטלפונים וליצור קולות על ידי חשמל. המכשיר הראשון שהוא בנה היה מורכב מפחית בירה שבחור הפקק הוא מיקם חרוט כאשר הקצה הצר שלו היה מכוסה בממברנה של חיה, שעליה רצועה קטנה או חוט מפלטינום שהיו מהודקים באמצעות שעווה אוטמת. המקלט היה מורכב מכינור שעליו הייתה קבועה מחט תפירה ועליה היה סליל מלופף סביבה. גלי הקול שפגעו בממברנה גרמו לרטט ולזרם במעגל ולהעברת הקול. רייס שיכלל את המערכת שלו: המערכת כללה משדר, בטריות ומקלט. החלק העליון של המשדר כלל ממברנה מתוחה כאשהפלטינום ועוד פס מתכת. המקלט הכיל מחט באורך של 20 סנטימטר שסביבה התלפף סליל. גלי הקול שפגעו בממברנה גרמו לזרם, הפרעה, שהוביל למגנוט ולהסרת המגנוט המהירים של המחט (וכתוצאה מהגילוי של פייג'' ב-1837 לפיו מוט מגנטי שממוגנט ולא ממוגנט בהפרשי זמן קצרים פולט קולות) והוביל ליצירת קולות. לקולות אלה היו אותם התדירויות כמו לגלי הקול ששודרו במכשיר השולח אבל איכות הקול הייתה מאוד ירודה.
רייס הדגים את הטלפון שלו בפעם הראשונה בפני האגודה הפיזיקאלית של פרנקפורט ב-1861. הרבה נכתב, האם המכשיר שלו יכול ומסוגל להעביר, ליצור ולשחזר מילים כמו גם צלילים. אבל באותו הזמן התייחסו להמצאתו של רייס כאל צעצוע. רייס מצידו היה מודע הייטב לפוטנציאל של המצאתו. הוא אמר לחבר שהוא הראה לעולם את הדרך לגילוי הגדול, אבל השאיר זאת לאחרים להשלים את הגילוי. רייס נפטר ב-1874 בדיק שנתיים לפני שאלכסנדר גראהם בל הוציא פטנט על הטלפון שלו. היו כמה אחרים שניסו לשכלל את המכשיר לשימוש פראקטי בין 1865 ל-1874 כאשר הידוע בהם הוא אלישע גריי משיקאגו.