"אילו דברים יכולים להתרחש במקומות שונים בעולם באותן עשר הדקות?" מאת אריאל שלם
ע"פ
סרט קצר שזכה בפרס הסרט הקצר הטוב באירופה לשנת 2002 .
עשר דקות של אחמד איממוביץ, 1994 ,סרביה ורומא ,מעלה את הגחמה האנושית "אילו דברים יכולים להתרחש במקומות שונים בעולם באותן עשר הדקות?"
הסרט זכה בפרס הסרט הקצר הטוב באירופה לשנת 2002 .
מטרת התסריט היינה לתאר איך הסרבים טבחו בנשים זקנים וטף ללא הבחנה , דרך נקודת מבט פילוסופית בא הוא משווה סימולטנית בין 10 דקות משמימות של תייר יפני ברומא ממתין לפיתוח תמונותיו ומעשן, לבין עשר דקות גורליות של ילד בוסני בסרביה במהלך המלחמה נמלט מאש צלפים ומאבד את כל משפחתו.
מבחינה בימאית ,הסרט מתרחש בזמן אמת ,לאורך 10 דקות בהן המצלמה נמצאת עם הילד הבוסני ב
one shot מדהים שאורך כ 6 דקות רצופות ,
המצלמה אינה עוזבת את הילד לכל אורך הדרך ומציגה עולם שרוי במלחמה , כאילו צלם חדשות אמיץ יצא לסקר את האירוע ,השוט משאיר הרגשה בה הצופה אינו יכול לדעת אם התמונות בוימו בתקציב עתק או התרחשו באמת בזירת
מלחמה אמיתית כשהצלם הינו הגיבור המשני העובר את אותה חוויה קשה שהילד עובר ,על ידי התרחקות והתקרבות מזירת האירועים ובזוויות
צילום בהן בוחרת דמות הצלם לצלם את מה שעובר על הילד וזירת הקרב בכלל ,מנקודת מבט ספציפית.
הסיבה העיקרית של ה
one shot אינה להעביר את תחושת הזמן העומד על פי תהום במלחמה ,לעומת תחושת הזמן המשמימה של התייר היפני שבשבילו עשר דקות ההמתנה הם כמו נצח בזמן שהילד הבוסני נמלט מכדורי צלפים וחי על
זמן שאול ,אלא על מנת לעורר את הצופה שיושב מול המסך את אותם עשר הדקות וכמו היפני מנותק וסלקטיבי לזמנו ,בזמן שזקנים נשים וטף נהרגים על לא עוול בכפם בצד האחר של העולם .
מבחינה צילומית,הצילום המרהיב ,הרגשני והמדויק של התמונות הקשות מסרביה קצת משאיר מאחור את הצילום המונוטוני של התייר ברומא ומלבד ההיבט הפילוסופי הקטע המצולם ברומא מצולם רדוד למדי ,המשחק לוקה בחסר ואינו משדר אמינות ,ממש על סף פארודיה על איטלקים ויפנים תוך כדי הולכה סאטירית באף לעבר מטרת הסצנה ומהות הסרט כולו ,ובכך לא משאיר שום מקום לדמיון נוסף ,מה שאינו עומד בקנה אחד עם מטרת התסריטאי והנושא הרציני של הסרט.
שני שחקנים ראשיים בסרט,
היפני המשרת את דמות הצנון האדיש והלא מתקשר המנוכר לסביבתו וחרד לזמנו
דבר הבא לידי ביטוי בשיחתו עם המוכר האיטלקי שרק לאחר שהבטיח והסביר לו עד לרמת הצד הטכנולוגי של תהליך הפיתוח התייר מסכים להפקיד את הפילם בידיו ולהמתין את אותם עשר דקות שהמוכר הבטיח בהרגשת בזבוז זמן נוראית.
הילד הבוסני הינו הגיבור של הסרט ודמותו מאופיינת בפשטות החברמנית שלו
ושל משפחתו הלבבית, ובתעצומות הנפש שלו לדאוג לכולם בזמן שכולם דואגים להישרדות הפרטית שלהם .
הדמות הסטטית של היפני רק מעצימה את הדינאמיות של הילד הבוסני המצוין שממש מעביר את אווירת המקום ומשדר אמפטיה המעניקה לצופה את יכולת ההזדהות עם הגיבור מול אכזריותה של המלחמה וחוסר הצדק הנעשה עמו.
האוטנטיות של הסרט ועצם צילומו בשדה קרב אמיתי שרוב הדמויות בסרט חוות את התסריט הנ"ל מדי יום ביומו בחייהם האמיתיים הם שנותנים את הנופח הריאליסטי בסרט וממש מעניקים לו ערך חדשותי .
סיכומים נוספים אודות "אילו דברים יכולים להתרחש במקומות שונים בעולם באותן עשר הדקות?"