הרב שלום ארוש כותב בשפה פשוטה על הדברים הכי חשובים: האמונה. החיים. המוות. נישואין. גירושים. פרנסה. בריאות. הספר כולו הוא
ניסיון עז לקרב אותנו אל הדרך הנכונה. דרך האמונה והאמת. הוא פותח בשאלות... לכולנו יש שאלות על החיים שרובן מסתכמות ב: למה לי רע ולאחר טוב? התשובה: האמונה. הבורא משגיח על כל אדם ואדם ומחליט מה יהיו נסיבות חייו, כשהמטרה היא לקרבנו אל הייעוד והתכלית שלנו, אחד יגיע לתכלית בעזרת השפע ושני דרך החוסר. הייעוד של כולנו הוא להכיר את הבורא ולדעת אותו. אם לא נשים לב לרמיזות ולסימנים של הבורא אלינו, נמצא עצמנו במצבים קשים יותר ויותר עד שנהיה חייבים להישען על האמונה, וכך, להכיר את אלוהים. תחילת האמונה- ההכרה בעולם הבא. ההסבר: לא יכול להיות שה' ברא עולם שלם מלא פרטים ודיוקים, כולל האדם, על כוח היצירה והרגש שלו, ללא סיבה. אפילו אנחנו, הקטנים, לא עושים שום דבר בלי סיבה, אז ודאי שעולם שלם לא נברא כך סתם. וברור שכל מה שיש לכל אחד ואחד מאיתנו לא ייעלם כך סתם אחרי 70- 80 שנה, ובהכרח חיי הנפש ממשיכים לאחר מיתת הגוף - העולם הבא. אם זוכרים זאת, גם המוות מקבל פתאום משמעות חדשה. מי אמר שרע למות? אולי טוב למות? אולי מי שקיים בעולם נמצא פה רק כדי לתקן משהו, וברגע שהמשימה מסתיימת, הוא עובר לקטע הבאמת כיפי, העולם הבא... לכן כדאי לנו לזכור כל הזמן את חיי הנצח, ולהקדיש תשומת לב רק במידה הנכונה לעניינים חומריים. האמונה באה לידי ביטוי על ידי
תפילה. אלוהים רוצה שנתפלל אליו בכל עניין, עד לדברים הכי קטנים, וכך נגלה (קוראים לזה "אמונה חושית") ונכיר שאלוהים נמצא תמיד ובכל מקום. כל חיסרון, זה חיסרון בתפילה. יש דברים שמצריכים הרבה תפילות ויש שמצריכים מעט, אבל תפילה, תמיד פועלת. כלומר, חוץ מבמיקרים שמבקשים משהו שמתנגש עם רצון האל. חשוב שהתפילה תנבע ממקום טהור וטוב (מטרת העל צריכה להיות הכרת הבריאה). כשנכיר כולנו שיש בורא ויוצר לעולם- אז תבוא הגאולה, כי כולנו נתהלך בוטחים ותמימים ומכאן- רגועים. העולם מלא טעויות שנובעות מחוסר האמונה. אנשים אומרים: "כל אחד והאמת שלו" וכך צומחות תנועות כמו קומוניזם, פאשיזם ואתם יודעים מה עוד. האמת היא אחת והיא לא משתנה. שלוש דרגות לאמונה: 1. הכול מאלוהים, אפילו הדבר הכי מזערי. ("הנעל לוחצת", "הבוס מעצבן"). 2.הכול לטובה. (וכדי לקיים דרגה זו של אמונה עלינו להיות בשימחה כל הזמן). 3. לכול יש תכלית. עלינו לנסות להבין מה היא. (אם אני מיוסרת, עלי להבין במה חטאתי. עיקרון מידה כנגד מידה עוזר להתחקות אחרי החטאים שלנו.) אין אפשרות לומר: "אני מחוץ למשחק". אם אתה פה, סימן שיש לך מה לתקן. ובידינו הבחירה אם לקבל את זה באהבה, או לנסות לברוח מהנסיונות, ולסבול. העולם הזה הוא בית ספר לאמונה. כשקורה לנו משהו קשה, אסור לנו לשכוח, שזה אלוהים מדבר אלינו, ולא השוטר שנתן לנו דו"ח, ולא הוירוס ממנו נדבקנו... ואם קשה לנו עם הפרנסה, סימן שאנחנו צריכים לבטוח יותר באלוהים. עניין הנישואין והגירושים חשוב כמובן מאין כמוהו. היהדות קוראת לגירושין "גט כריתות" כי הנשמה ממש נכרתת מהגוף, וארוש מסביר איך אפשר להימלט מגורל הגירושין, אך לא שוכח לשלוח אור של תקווה גם למי שכבר התגרש. יצר הרע קיים אצל כולנו, טוען ארוש, וכל החיים אנחנו במלחמה נגדו. זו עובדה, ולא צריך לסבול ממנה, אלא להפוך את המלחמה נגדו לתענוג. ואלה השלבים של תיקון הנשמה: 1. לשאול מה ה' רוצה ממני? אה, וגם לענות: ה' רוצה שאתחזק בשימחה. 2. להתוודות, להתחרט, לסלוח לעצמי ולהחליט שלא לחטוא יותר. 3. לזכור שאין דבר כזה ניסיון שהוא מעל לכוחותי. 4. ללמוד את הדרך להתגבר על המידה הרעה שהביאה עלי את החטא. (
נגיד כעס, נגיד בזבזנות, נגיד קמצנות). 5. להתפלל שתעבור מעלי המידה הרעה. 6. לזכור שלא מגיע לי כלום. 7. להודות לאלוהים על הזכות להתפלל וללמוד. כדי להתחזק באמונה (כלומר, להאמין יותר) מביא ארוש כמה עצות נוספות: 1.לפרט בתפילה כמה שיותר; 2.לצעוק לבורא; 3.לדבר דיבורי אמונה ולא דיבורי כפירה; 4. לשפוט את עצמנו כל יום על מעשינו ודיבורינו; 5.לא לחקור יותר מדי על עצם האמונה. האמונה צריכה להישאר תמימה. 6.לא לקלל, לא לחשוב מחשבות זימה, לא להסתכל על נשים זרות, לא לאונן. 7. להתגעגע לארץ ישראל (כי כידוע, הארץ עדיין לא קדושה כמו שהיא אמורה להיות.) 8. לחפש מנהיג אמיתי ואז לדבוק בו. כל מחשבה רעה שיש לנו על עצמנו (נגיד: אני לא יוצלח) להעביר לסמכות האל. (ההצלחה היא מה'). ארוש משלב בספר דוגמאות וסיפורים כדי לחזק את דבריו ואותנו. והאמת, זה מרתק. רבי נחמן מברסלב, שכל את אשתו וארבעה מילדיו, והוא היה אחד הצדיקים הגדולים, אבל את זה ידעתם, נכון? דוד המלך חטא, וזכר זאת כל ימי חייו, אך זה לא הפריע לו לשמוח ולהתפלל. (ספר תהילים... תציצו). ויש בספר גם סיפורים על צדיקים רבים נוספים ברוח הפסוק מספר ישעיהו "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" או ברוח האימרה התלמודית "אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". בין השאר מוזכר כאן גם המופת הגדול של יוסף הצדיק שרקד בבית האסורים, כמסופר בגמרא. ויש גם מובאות מתוך "ספר הזוהר", מ"ליקוטי מוהר"ן" ומכל טוב. ספר שאפשר לקרוא דרך משקפיים דתיות או חילוניות, ולהתאהב בו בכל מקרה.