סיימון סינג חושף את הקורא לעולם המרתק של המתמטיקה בכלל ותורת
המספרים בפרט מראשיתה, כאשר הקו המנחה הוא ניסיונם של המתמטיקאים
החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה למצוא הוכחה לבעיה בת יותר מ-300 שנה.
סינג סוקר את תולדות תורת
המספרים בשפה פשוטה, עניינית ומובנת ביותר, אשר גם קורא שאינו מוצא עניין במתמטיקה, יסתקרן, יבין וייתכן אף ישנה את דעתו לגביה במהלך הקריאה. לי לפחות זה קרה.
לאורך הספר, הקורא נחשף למתמטיקאים מתקופת יוון שלפני הספירה ועד המאה ה-19, אשר הקדישו את חייהם לפיתוח תיאוריות, הוכחת משפטים וטענות ובעצם ביסוס תורת המספרים כפי שאנו מכירים אותה כיום וכפי שכל תלמיד לומד בבית הספר. נושאים הנראים לנו טרויאליים כמו מספרים זוגיים ואי זוגיים, מספרים ראשוניים, מספרים חיוביים ושליליים או ציר המספרים (מי בינינו לא תהה מי לעזאזל המציא את הציר הזה בזמן שאנו חוקרים פונקציות במבחן הבגרות...?) נחקרו ונלמדו מאות שנים עד שנתגלו.
כאמור, הדגש הניתן בספר הוא לניסיונות האובססיביים של המתמטיקאים להוכיח את המשפט האחרון של פרמה. ומהו המשפט?
בתקופת יוון העתיקה,
פיתגורס טען והוכיח את משפט פיתגורס המפורסם (במשולש ישר זווית, סכום שני הניצבים בריבוע שווים ליתר בריבוע). בהתבסס על משפט זה, טען פייר דה פרמה באמצע המאה ה-17 כי הוכחה זו נכונה רק עבור חזקה של 2. אם נעלה את הניצבים בחזקה שלישית ומעלה, לא נמצא פתרון המכיל מספרים שלמים. אולם, פרמה לא השאיר אחרי מותו אף תיעוד של ההוכחה הזו, פרט למשפט: "גיליתי הוכחה נפלאה למשפט זה, אך שוליים אלו צרים מלהכילה". במשך מאות שנים דרבנה הערה זו מתמטיקאים וחובבי מתמטיקה לחפש הוכחה לטענתו של פרמה, שזכתה לכינוי המשפט האחרון של פרמה. הספר מלווה את הניסיונות האובססיביים למציאת ההוכחה, עד למציאתה ב-1995 על ידי אנדרו וויילס, מתמטיקאי בריטי.
סינג מצליח להעביר ולהסביר לקוראים נושא מסובך ומורכב בצורה מרתקת להפליא באמצעות כתיבה בשפה פשוטה וברורה וזוהי גדולתו. זהו הספר הראשון על מתמטיקה שהגיע לרשימת רבי המכר בבריטניה.