אפרת ארנון-תקשורת מקרבת/תקשורת לא אלימה-איך אפשר לעשות דברים אחרת!
סליחות ומה שביניהן תקופה זו של חודש
אלול היא התקופה בה אנו מבקשים סליחה ומחילה על חטאים שחטאנו. יום כיפור המגיע לאחר מכן מכפר על חטאים שבין אדם למקום ואינו מכפר על חטאים שבין אדם לחברו. מעניין הדבר. אנו נדרשים אם כן לכפר בעצמנו על חטאים שבינינו לבין חברינו. והמשימה אינה פשוטה כלל.
כאשר אנו מבקשים סליחה פרוש הדבר הוא, שאנו מודים כי טעינו. לכמה מאיתנו קשה הדבר. לכמה מאיתנו פעולה זו הינה כמעט בלתי אפשרית. פעולה זו דורשת להתגבר על הבושה שלנו ולעמוד באומץ מול האדם האחר. יש אנשים אשר חושבים שפעולה זו כרוכה בהשפלה. יש אנשים שלא מוכנים לוותר לצד השני ואומרים : "מה, אני אתנצל? עד שהוא לא יתנצל אני לא מתנצל. שהוא יתנצל ראשון". יש אנשים מבוגרים אשר לא יתנצלו בפני צעירים יותר מהם, רק כי כך לימדו אותם. בשבילם, התנצלות מעורבת בפחיתות כבוד. אז בואו נראה כבוד מהו : כבוד – הכרה בכך שלאנשים שונים
רגשות, מחשבות, רעיונות, רצונות וצרכים שונים, לעיתים – שונים משלנו באותו רגע. כך, שבסיטואציה מסוימת, לא בהכרח שלכולנו יהיו אותם הרצונות, רגשות, צרכים ,רעיונות וכו'. המטרה היא – להכיר בכך. מתי אנו חוטאים או עושים טעות אשר עליה יש בקשת סליחה? כאשר שכחנו לכבד את הזולת. אז איפה הכבוד נכנס לבקשת
הסליחה? אז זהו. שהוא לא. מה שכן נכנס לבקשת הסליחה הוא הפחד, הבושה, המבוכה בגלל הטעות שעשינו, המבוכה להסתכל בעיניים לאדם שמולנו ולהודות שטעינו. מחד,
הפחד/מבוכה הם אלה שמונעים מאיתנו לבקש סליחה. מאידך,
האומץ והגדולה הם אלה שמביאים אותנו לבקשת הסליחה. יתכן, שכאשר נהיה אמיצים ונבקש סליחה, נמשוך אחרינו את האחר שיבקש אף הוא סליחה ואז הצלחנו שבעתיים.
בקשת הסליחה נועדה להפשרת יחסים בין אנשים אשר חפצים ביחסים נעימים ביניהם. כמו כן, על מנת לשבור את הקרח, לסיים מריבה, לשפר את מצב הרוח ו- לנקות את עצמנו. אנו חשים הקלה גדולה לאחר בקשת הסליחה וכך גם הצד השני שרואה שאיכפת לנו ממנו. כך גם ניתן לעשות דברים משותפים אשר לא נעשו כתוצאה מהטעות שעשינו. מי שעדין מתקשה להתנצל יכול לעשות זאת דרך מכתב.
כאשר אנו סולחים לאחר, אנו מתנקים בעצמנו ובוחרים לוותר על התחושות הרעות שליוו אותנו בקשר לאותו אדם לו אנו בוחרים למחול. אין אנו שוכחים או מתעלמים ממה שקרה, ואין הסליחה אומרת שחזר האמון בינינו לבין אותו אדם. הסליחה אומרת שיש פתח לאפשרויות במערכת היחסים. חלקנו לא סולחים ונשארים עם רגשות הכעס, עלבון, אכזבה עד כדי טינה. רגשות אלה הם רק לרעתנו. הם מצטברים והופכים לרעל שמלווה את ההתנהלות שלנו. אין כל תועלת וטוב בכך. אנחנו הם אלה שסובלים מכך. אנשים רבים ימצאו, שקשה להם יותר
לסלוח לעצמם מאשר לאנשים אחרים. הסליחה לעצמנו מעורבת ברגשות אשם ושיפוט וביקורת עצמיים גבוהים. מדוע? בסיטואציה מסוימת, כאשר אין הדברים מתנהלים כשורה, עלינו למצוא מה קרה שם. עלינו לבדוק מהו הרגש אשר עלה ואיזה צורך שלנו לא התמלא בסיטואציה. מה רצינו שיהיה ולא היה. אותו צורך שלא התמלא הוא זה שגרם לנו להגיב לעיתים בצורה לא נעימה. אני סמוכה ובטוחה שרובנו ככולנו לא התכוונו להתנהג באופן לא נעים וכי התנהגות זו היא אכן תוצאה של צרכים שלא התמלאו. כעת עלינו ולמצוא את הדרך למלא את הצורך. רובנו, שופטים את עצמנו ומבקרים את עצמנו רק כי אנו לא יודעים להתנהל אחרת וכי כך הורגלנו. כאשר נבין, שהתנהגנו כך או אחרת כיוון שצורך מסוים שלנו לא התמלא ואין מדובר כאן כלל וכלל באשמה כלשהי, נהיה פנויים למלא את הצורך החסר רגע לפני רגש האשמה או השיפוט העצמי. ההבנה שאין כאן אשמה כלשהי משנה את הצורך לסלוח לעצמנו. וגם לכאן מתווסף הניקיון הפנימי שלנו והבחירה האם להתהלך עם רגשות שליליים או לנסות לפתור את הבעיה. שתהיה לכולנו שנה טובה, שנה של בריאות, יצירה, סליחות ומילוי צרכים.
אפרת ארנון
www.biglal.co.il/websites/efratarnon