אופנה פוסטמודרנית

אופנה פוסט-מודרנית. המונח פוסטמודרני מלווה אותנו בחיי היום יום הן מבחינת התיאוריה והן מבחינת המעשה. מי מאיתנו לא ישב במסעדה מזרח אסייתית האזין למוזיקת פופ שתה קוקה-קולה שמעליו תלוי צילום של תמונה מפורסמת מיצורותיו של דאלי או גוגן. "הפיוז''ן" התרבותי שמקיף אותנו הינו אחד ממאפיניו הבולטים של הפוסט מודרניזם שלעיתים מלווה גם בפילוסופיה ותיאוריה שמקנות לו רושם ומעמד של ''צו אופנה''. אך מהי בדיוק חשיבה פוסמודרנית? עדי אופיר, במאמרו אודות הפוסטמודרניזם מבקש לטעון כי פנים רבות לפוסטמודרנה , פנים אשר משתנות ומתחדשות ביחס לכותב מצד אחד ולאפנה המיוצגת מצד שני. למעשה טוען אופיר כי האופנה הפוסט מודרנית הינה "תוקפנית ,מתגוננת שנקבעת במידה רבה על ידי סדר היום שקבע הפוסטמודרניזם, כאשר הפך מצדו את הביקורת על המודרניות לצו האפנה" (ע. אופיר, פוסטמודרניזם: עמדה פילוסופית, בתוך אילן גור זאב, חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני, עמ'' 135). למעשה נוצר מצב אבסורדי , הפוסט מודרנה מבקרת את התרבות המודרנית ואת עמודי התווך שבה אך בו בזמן אין הפוסטמודרניזם יכול להתקיים ללא המודרניזם. הם מקיימים בינהם יחסי אהבה – שנאה שמספקים את התשתית התיאורתית לגחמות אופנתיות מצד אחד ולמגוון רחב של אפשריות חדשות שנפתחות בתוך שדות שיח בין תחומיים שעד היום היו "מחוץ לתחום" ודוברו אך ורק בשוליים החברתיים. אבקש כעת להציג שלושה מוקדי שיח ,דרכם אחדד את הבנתי לגבי ההבדלים בין שתי התקופות וזאת מבלי להמשיג באופן סופי את הפוסטמודרניזם אלא להשאירו כמושג פתוח שעוד ניתן להמשיגו מחד ולבקרו ולשנותו מנגד: מרכז ופריפריה: בעוד שהמודרניזם מבקש מתוך המרכז להשליט את סדר היום על השוליים(ארה"ב בעירק, מדע מול אסטרולוגיה , השכלה מול רוחניות), או לגרום לשוליים לאמץ אליהם את האג''נדה התרבותית-חברתית, הפוסט-מודרניזם במקרים רבים צומח מהשוליים ומבקש לאתגר את האמיתות ה"אוניברסליות" ו"ההמוניסטיות" שבשמן התפשטה המודרנה. למשל המושג "צדק" ביחס לנוכחותם של עובדים זרים או מהגרים. בתקופה הפוסט-מודרנית ישנו תהליך המצביע על שקיעת המרכז. כשהמרכז שוקע הפריפריה עולה. קבוצות שוליים פמיניסטיות וניו-איג''יות קמות על חשבון המרכז ומשנות את סדר היום התרבותי הפוליטי והחברתי. שאלת המוסר: בעוד שהמודרנה מחוייבת אימננטית למוסר המבוסס על אמיתות אוניברסליות ומטא-נארטייבים כגון מיקומו החברתי של הגבר הלבן האנגלוסקסי, הפוסטמודרנה איננה מתחייבת לעמדה מוסרית מסוימת ובו זמנית איננה מייצרת דיכוי או רעות אל מול האחר, המיעוט או השונה. בנקודה זו מתבלטת הבעיתיות של האינטלקטואל שמתוקף כתיבתו הפוסטמודרנית, האפנתית והביקורתית איננו מחויב לאחריות מוסרית-פוליטית. שאלת האמת: המודרניזם מבחינה אינטלקטואלית האמין במספר אמיתות אשר מהוות את אבני הבסיס לחברה תקינה מתקדמת ונאורה. (הסובייקט, אוניברסליזם, השכלה, מדע). כלומר ישנן אמיתות אוביקטיביות שאינן תלויות או קשורות למייצג שלהם, כלומר לזה שכתב אותן או פירסם אותן. הפוסטמודרניזם לעומת זאת טוען, כי לא ניתן לפרום את הקשר שבין מספר האמת לבין האמת שהוא מספר. לא ניתן לטעון שהנכון בעבור האחד נכון גם בעבור האחר. וזו אחת הנקודות שדרכן פורצת היום האופנה הפוסטמודרנית את הדלתות המודרניות שהיו סגורות בעבר, גם בתרבות, גם באמנות וגם בפוליטיקה. הפוסטמודרניזם אם כן, הינו מושג שעדיין לא הגיע להמשגה סופית. המושג פתוח לייצוגים ועמדות שונים בדבר תפקידו התרבותי והאופנה שהוא מתיימר לייצג. עצם היותו של המושג פתוח מאפשר מרחב גדול יותר בו עשויים לגור תחת קורת גג אחת רעיונות רבים ומגוונים שאינם כפופים לאג''נדה מסוימת או להגמוניה, ובו בזמן מאפשרים ביקורת והתחדשות עכשויים. כל נסיון להבין את המכלול נעשה תמיד מתוך פרספקטיבה מסוימת, תמיד ממקום מסוים, מהשקפה מסוימת. סוביקטיבי. בנקודה זו ברצוני להתחבר להגות ולמחשבה ההומניסטית שהיא אחד מעמודי התןןך של המודרנה. ההומניזם, כזרם מחשבתי חילוני, ביקש לבסס את החיים על הכאן והעכשיו ללא תלות בעולם הבא ובחסדי האל . מתוך רצון זה הפך ההמוניזם כיום , בעידן הפוסטמודרני לאתוס אשר במרכזו האדם, וערכיו האוניברסליים. ערכים אלו הם המאפשרים את האבחנה בין טוב לרע והם אלו שמעצבים את המוסר הפרטי והחברתי כאחד. ההומניזם שהתחדש בתק'' הרנסאנס איננו מקבל את זוועות העולם כעונש על החטאים אלא רואה באדם עצמו ובמצפונו את האחראי לרעות ולפגיעה במין האנושי כמו גם לשגשוג אישי וחברתי. עם התפתחותו ומאז תק'' הנאורות, הפך ההומניזם להלך רוח שאחראי על עיצוב החיים בעולם המערבי ואזורי השליטה שלו. כמו הפוסטמודרניזם גם ההומניזם הוא מעטפת כללית לתרבות אשר ממנה נגזרות פעולותיו של היחיד. נקודה נוספת בה משיקים שני הזרמים הדמה כי הרעיונות ההומניסטיים איפשרו את ביטוייה של הדמוקרטיה בפינות שונות של העולם(נפילת חומת ברלין 1989)ואת חיסול משטרי הדיכוי ואילו הפוסטמודרניזם מכרסם בדיכוי המרכז את הפריפריה ונחיתות עמדות המיעוטים אל מול הגבר הלבן והאנגלוסקסי. ההמוניזם כמו הפוסטמודרניזם איננו שיטה סדורה מאורגנת ומנוסחת היטב- זהו אוסף אקלקטי של רעיונות ואופנות אשר יחדיו מהווים אקלים תרבותי- מעין אופנה-זאת למרות סיומת ה"איזמם" שבסיפם של שני המושגים. מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 אנו עדים לצמיחתו של אקלים חדש בתרבות שלנו-אקלים שאיננו מתיימר לאמיתות נצחיות ולערכים אוניברסלים המשותפים לכלל האנושות אלא למרחב חדש המאפשר את כניסתם של מגוון רעיונות (לפעמים סותרים ומנוגדים) לתוך סדר היום והאג''נדה החברתית, התרבותית והפוליטית. העניין הרב שמגלה ההמוניזם בזכיות אדם ושמירה על כבודו ואנשיותו של האחר מוצא קרקע פורייה בפוסטמודרניזם שמאפשר את עלייתם של מיעוטים ככאלו שגם להם ניתנת ההזדמנות לתאר ולייצג את המציאות. (אופציה שבעידן המודרני לא הייתה קיימת כמעט בכלל בידי נשים, מזרחים, הומואים או כל מיעוט אחר).הפוסטמודרניסט מחפש את הניואנסינים הקטנים ודרכם מאפשר לבעלי זהות שונה להביע את דעתם ולהציג את מרכולתם.אחד הכלים שמסייעים להתפתחות זו הוא האינטרנט בו לכל אחד יש אפשרות לבחור לעצמו זהות ולהשפיע על התוכן שמתרוצץ ברשת-לדוגמא וויקפדיה. בנוסף להקבלות שהוצגו בין ההומניזם לבין הפוסט מודרניזם ברצוני לעמוד על פער אחד שבין זרמי מחשבה ותרבות אלו. בעוד שההומניזם מחויב לאמת מידה מוסרית ואוניברסאלית , כזו המבוססת על ערכים של זכיות אדם, השכלה כללית וחופש הדיבור. הפוסט מודרניזם מתעקש לא ליטול לעצמו עמדה מוסרנית אך בו בזמן לאפשר את הביקורת. זו בדיוק הסיבה למה הפוסט זקוק וקשור למודרנה, והמודרנה כידוע קשורה להומניזם. עדי אופיר מגדיר את הפוסט מודרניסט "כמודרניסט שהתפכח" וניתן להוסיף לכך מודרניסט שהתפכח אך לא שכח את הערכים ואת זכיות האדם שהביאו להתפכחותו. ביבליוגרפיה 1. ע. אופיר, "פוסטמודרניזם: עמדה פילוסופית". בתוך אילן גור זאב, חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני, תשנ"ו.1996. 2. ר. דקארט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, האוניברסיטה העברית, ירושלים. תש"י. תירגם יוסף אור. 3. מ. קורנפורת, פילוסופיה מודרנית , ספרית פועלים 1949. תירגם מאנגלית נ.רבן. 4. א. רפ, הומאניזם-הרעיון ותולדותיו , אוניברסיטה משודרת 1991.