ביקורת התבונה הטהורה - אסתטיקה טרנסצנדנטלית

בפרק על האסתטיקה הטרנסצנדנטלית קאנט טוען שהחלל והזמן הם צורות של הסתכלות: דרכים הכרחיות שבהן יצורים בעלי הכרה מסוגלים ליצור מגע קוגניטיבי עם מושאים. קאנט מתאר תמונה הגורסת שבבסיסו של העניין, אופיו החללי-זמני של העולם איננו תכונה אובייקטיבית, אלא פועל יוצא של הפרספקטיביות של האופן שבו חווה האדם את העולם. לתכונות החלליות-זמניות של מושאים ומאורעות אין כל קיום בנפרד מן היכולת האפיסטמולוגית של האדם לתפוס מושאים, שינויים החלים במושאים ומיקומם במרחב. החלל והזמן אינם נמנים אפוא עם המושאים בעלי הקיום הבלתי תלוי, הנתונים לאדם בניסיון. תכונות חלליות-זמניות של דברים אינן תכונות מהותיות של מושאים כאלה. לעומת זאת, מיסודם כרוכים החלל והזמן לדרכים שבהן האדם מתייחס למושאים כאשר הוא תופס אותם בהסתכלות; קרי, הפעולה המתחוללת  באדם כאשר הוא בא במגע קוגניטיבי מידי עם החלל והזמן על בסיס הפרספקטיבה הקוגניטיבית הייחודית לו.
            אולם, בסתירת האידיאליזם קאנט טוען כי מיקומים חלליים-זמניים של דברים והתרחשויות אינם מתקיימים רק בתוך הפרספקטיבה של סובייקט נתון, אלא באופן אובייקטיבי, מכל פרספקטיבה חללית-זמנית, כמו החלל והזמן עצמם היו מושאים בלתי תלויים – על-אף שהם אינם כאלה. קאנט מציג את החלל והזמן כהסתכלויות צורניות במובן זה שהם מתנים את ההסתכלות של האדם בכל המושאים שהוא תופס בהסתכלות, על-ידי כך שהללו מהווים בסיס למערכת של יחסים ושינויים העשויים לחול על המושאים. מערכת שבתוכה מקבלים המושאים הללו את אותן התכונות שניתן לייחס להם, ובתוכה תכונות אלה עשויים להשתנות.
            את שתי הגישות הסותרות הללו יישב קאנט בדוברו על ה אידיאליזם הטרנסצנדנטלי. אם החלל והזמן אינם דברים המתקיימים בנפרד מן ההסתכלות שלנו, וגם אינם מתקיימים ביחסים בין התכונות של דברים כאלה, אזי הם "תופעות", ואין להם קיום כשלעצמם. אם כן, גם המושאים הם תופעות גרידא, שאין לאדם היכולת להכירן כפי שהן כשלעצמן אלא רק כפי שהן יכולות להיתפס על-ידו בהסתכלות. קאנט טוען שהאידיאליות של החלל והזמן, ושל המושאים בתוכם, היא אך ורק טרנסצנדנטלית; קרי, שהיא מתייחסת למעמד שלהם בתוך תיאוריה המגוללת כיצד הניסיון הוא בגדר האפשר. מבחינה אמפירית, החלל והזמן, והמושאים החלליים-זמניים שבתוכם, הם ממשיים. אך הממשות האמפירית שלהם איננה מתבטאת בכך שהם דברים שמתקיימים כשלעצמם, ללא תלות בתנאים שבהם אנו מכירים אותם. אלא היא מתבטאת בדרך שבה הם מתאימים לסדר הטבעי אשר הנו הכרחי מבחינה טרנסצנדנטלית על מנת שהניסיון יהיה בכלל אפשרי.