האם נכון להגיד כי לסוציאליסט יש תפיסה נכונה יותר על טבע האדם - מאשר לקונסרבסיביסט?

הקדמה:
      אידיאולוגיה הינה ביטוי ל''מערכת ערכים''. יש בוודאי ''עקרונות'' של מה שרצוי בה – לפעילות פוליטית ומן הסתם, מתחייבת גם קישוריות בין הערכים ועקרונות הפעילות, עם עקרונות הצדקה לאותן פעולות (ברנרד ויליאמס, "דמוקרטיה ואידיאולוגיה",1961).
    ''טבע האדם'' – או תפיסת האדם, היא ככל הנראה הבסיס הראשוני להמשך טיפול ''חברתי'' וברמה נוספת מעל החברה, המשך טיפול של רשות, של מדינה.
   בנייר עמדה זה – נבחין בין גישתם של שני זרמים אידיאולוגיים, הסוציאליסטי והקונסרבטיבי, באשר לשאלה הנוגעת ל"טבע האדם".
-   קיימות שתי תפיסות בסיסיות לטבע האדם:
א.      התפיסה האופטימיסטית – המזוהה עם הסוציאליזם.
ב.      התפיסה הפסימית – המזוהה עם הקונסרבטיביסטים.
 טענתי היא – שבסיס התפיסה האופטימית המוצגת ע"י הסוציאליסטים באשר לטבע האדם, בעייתית יותר מאשר זו הפסימית של הקונסרבטיבים.
דיון:
     האדם הינו יצור חברתי, יצור נהנתן. בבסיס חייו יחפש תמיד להיטיב עם החיים האישיים / הפרטיים שלו – וכמובן של הסובבים אותו המעגל הקרוב. פועל יוצא מאלה – שברוב זמנו האישי הוא יפעל למען עצמו – ויהייה מונע מאינטרסים – עצמיים – אגואיסטיים. מכיוון שהאדם הוא יצור סתגלתן, יצור לומד והעל מודעות עצמית למצבו – הוא שוקל כל הזמן מה יהייה לו טוב יותר – לפי מצב הדברים הנוכחי הקיים ובהתאם לכך – יפעל.
    מכיוון שכך – הרי אין אפשרות מדוייקת לצפות תמיד את דרך פעולתו המעשית והרגשית בכל מצב ומצב (שאם כן – היינו יכולים לתת פתרונות לבעיות רבות מאוד הנוגעות לטיפול באדם עצמו ובשני הרבדים האנושיים מעליו:החברה כקהילה – והמדינה למול יחסה לפרטים בתוכה, ולמדינות אחרות).
    תינוק / ילד שנולד אינו עושה מעשים רעים במתכוון, אך הוא לומד מהר מאוד לנצל פרצות שונות לטובתו. כך למשל הוא לומד שכאשר הוא בוכה – ניגשים לטפל בו (להאכיל אותו,להחליף חיתול,תשומת לב וכו''). כלומר בבסיסו הוא מונע מצורך אגואיסטי. גם בילדותו – עד גיל 4 או 5 שנים,למעשה הוא משחק ''לעצמו'', אלא שלאט לאט הוא לומד לשתף פעולה עם הסובב אותו בבחינת "תן וקח". בכל פעם שהוא ''חורג'' מרמת התנהגות ''מקובלת'' כנורמה חברתית – קהילתית – משפחתית, הוא נמצא תחת סנקציה.
    בבגרותו – האדם נמצא עם המטען האישי המגובש יחסית, ויחד איתו הוא מקבל החלטות (קצרות טווח וארוכות / ''אסטרטגיות'' באשר לדרך ההתמודדות מול עניינים שונים בחיי היום יום השגרתיים, ואלה שלא צפויים – לא שגרתיים. ההחלטות המתקבלות – נעשות כמובן על פי הסובב אותו  והשוואה למה שאיכותי יותר לבחירתו.
    רוב האנשים בעולם (כפרטים) לא מתנהגים ב''רשעות'', מכיוון שהם מבינים מהי המסגרת המותרת להם וברוב המקרים הם גם יודעים מהי הסנקציה שתופעל – אם יחרגו מאותם חוקים / נורמות שנקבעו כאמות מידה רצויות. אמות מידה אלה יכולות להיות נפוצות בחברה מסויימת – אך לא תהיינה מקובלות בחברה אחרת. כך או כך – נמצא תמיד בכל חברה, אנשים ש''מפרים חוק'' ואשר ינסו לנצל את הפרצות בהן – לטובתם הם.
    אם נחזור  לדיון – ויכוח בין סוציאליזם וקונסרבטיבים בדבר תפיסת האדם, הרי מתוך הצגת הטענה בחלקו הראשון של הדיון, ניתן להבין שרצוי שתהייה ''מסגרת'' אשר תוכל לתת גבולות מסויימים "לנהנתנות" של האדם, אחרת קשה יהייה לצפות שיהיו לו חיי קהילה "סימביוטיים". כמובן שלכך חייב להיות מחיר – שעל הפרט בקהילה יהייה לשלם – אך זאת בשביל לקיים בצורה מכובדת את שאר האפשרויות בשבילו לקיום איכותי.
סיכום:
לאחר הדיון על בסיס אופיו של האדם, על האגואיסטיות הפנימית שלו, נעיר מס'' הערות סיכום:
   אם האדם בבסיסו "רע", הרי לא משנה מהן המוסדות הקהילתיים שנבנה – תמיד נצטרך מערכת אכיפה חברתית, או של המשטר.
לא ניתן ללמוד לימוד "מדעי" של טבע האדם בצורה מדוייקת – בצורה השלמה בכדי לתת פתרונות מושלמים, אחרת "מדעי ההתנהגות" למיניהם לא היו נכללים במסגרת "מדעי הרוח", אלא במסגרת המדעים המדוייקים(…) וכיוון שכך – יש התנגשות מתמדת בין אי- הרציונאל שבאדם (הרגש) לבין הרציונאל ''המדעי''.
       ה"אכיפה"  - תיתן את המסגרת לחופש הפעולה וחופש הביטוי של הפרט, כדי שהקהילה תוכל להתקיים כ''קהילה'' – ותוכל לדאוג לצרכיהם האגואיסטיים – של הפרטים בתוכה.