מצרים מהפיכת "הקצינים החופשיים" ומשטרו של נאצ''ר ב23 ביולי 1952 התרחשה במצרים הפיכה צבאית אשר שמה קץ למשטרו של המלך פארוק. את ההפיכה ביצעה קבוצה של קציני צבא צעירים אשר השתייכו ל"אגודת
הקצינים החופשיים" בראשותו של גמאל עבד אל נאצר. קבוצה זו של קצינים אשר השתלטו על מצרים חששו מאי קבלתם ע"י הציבור המצרי אשר לא הכירם
ולכן העמידו בראשם גנרל מוכר בשם נגיב, ע"מ לשלוט דרכו. ב1954 הוא הודח ע"י
נאצר אשר הפך למנהיג מצריים גם בגלוי, לאחר שבתקופת נגיב משך החוטים מאחורי הקלעים.
הגורמים להפיכת 1952 1. שחיתות של השלטון-
משטרו של
פארוק התאפיין בשחיתות , המלך ואנשיו חיו חיי פאר בארמונותיהם. שוחד היה נפוץ בקרב השכבה השלטת אשר היתה בעלת קשרים כלכליים עם גורמי חוץ ועם האליטה הכלכלית של מצרים.
2. עוניו של העם המצרי- הרוב הגדול של תושבי מצרים היו פלאחים עניים אשר חיו בתנאי עוני קשים. רעב ומחלות היו נפוצים. תוחלת החיים היתה נמוכה בשל רמת בריאות ירודה, ורוב האוכלוסיה הייתה אנאלפאבתית.
3. הקשר אל המערב- משטרו של פארוק היה בעל קשר הדוק עם המערב ובעיקר עם בריטניה אשר היתה שנואה במצרים לאחר תקופת כיבוש של עשרות שנים. מצרים היתה קשורה עם בריטניה בהסכמים, וחיילים בריטיים היו בבסיסים במצריים. הקצינים הצעירים היו אנטי אימפריאליסטיים וכך גם מרבית בני העם המצרי.
4. תבוסת 1948- התבוסה של מצרים במלחמתה בישראל (מה שקרוי על ידינו מלחמת השחרור), היתה הלם עמוק עבור שכבת הקצונה הזוטרה במצרים. הם ראו את המלך ומשטרו כאחראים למפלה המשפילה בשל תכנון וניהול לקויים של המלחמה.
5. השפעה של אידיאולוגיות חדשות- תפיסות של דה-קולוניזציה (התנגדות לקולוניאליזם/אימפריאליזם) השתלבו בתפיסות סוציאליסטיות והיו בעלות השפעה על השכבה הדקה של משכילים צעירים מן המעמד הבינוני שעליהם נמנו הקצינים הצעירים.
האידיאולוגיהשל נאצר
1. אחדות ערבית (פאן ערביזם)- נאצר היה הנביא הגדול של האחדות הערבית, תפיסה זו שאפה למצב שבו כל המדינות הערביות יתאחדו למדינה אחת . נאצר טען שהחלוקה למדינות שונות אינה טבעית והיא תוצר של כיבוש מערבי מתמשך. על פי נאצר האיחוד הערבי צריך להיעשות סביב מדינה מנהיגה-מצרים, וראה בעצמו מנהיג העום הערבי.
2. סוציאליזם- נאצר דגל ב"סוציאליזם מדעי", לא היתה זו תפיסה מרכסיסטית של ביטול זכות הקניין אלא מעין שילוב. המפעלים הגדולים בבעלות המדינה כמו גם סחר החוץ. החקלאים ובני המעמד הבינוני ישמרו על רכושם. נאצר שאף לצדק חברתי אך על מנת להגיע אליו לא הקצין עד כדי אמונה בקומוניזם. נאצר
האמין ששוק חופשי ישרת את בעלי ההון ואת אותן מדינות שהשיגו את עושרן ע"י כיבוש, ולכן על מנת לצמצם את הפערים הנוצרו במשך מאות שנים על המדינה להתערב באופן ישיר בכלכלה ולכוון את מהלכיה.
3. התנגדות למערב ולבני בריתו- את בעיותיו של העולם הערבי בכלל ומצרים בפרט תלה נאצר בתקופה הארוכה בה שלטו מדינות המערב (בעיקר בריטניה וצרפת) בעולם הערבי. נאצר
התנגד לקשר עם המערב ותבע סילוק כל גורם מערבי (אימפריאליסטי) מהמזרח התיכון. בין השאר ראה נאצר את ישראל כגורם שכזה ולכן התנגד לקיומה. יתרה מזו,נאצר התנגד גם למשטרים ערביים שמרניים (כאלו שהיה בהם שלטון מלוכני ושהיו בעלי קשר עם המערב) כפי שהיו בערב הסעודית ירדן ובמדינות נוספות.
4. שלושת המעגלים- נאצר האמין בהימצאותה של מצרים במרכזם של שלושה מעגלים: הערבי, המוסלמי והאפריקאי. נאצר טען שמצרים היא בעלת תפקיד מרכזי ומנהיגותי בכל אחד ממעגלים אלו, אך יחד עם זאת נתן בכירות למעגל הערבי (ראה סעיף 1 ).
5. מדיניות של אי-הזדהות- בתקופתו של נאצר (1952-1970) היה העולם נתון ב"מלחמה קרה" בין המערב הדמוקרטי בהנהגת ארה"ב ובין המזרח הקומוניסטי בהנהגת ברה"מ. נאצר האמין שאל לה לארצו ולמדינות אחרות ליטול חלק בעימות זה ועליהן להצהיר על אי מעורבות בסכסוך. זאת למרות קירבתו האידאולוגית למזרח ואיבתו ההיסטורית למערב. (למרות האמונה ההצהרתית בנייטרליות ואי הזדהות נטה נאצר יותר ויותר לכיוון הגוש הקומוניסטי).
סיכומים נוספים אודות משטרו של נאצר במצרים