רבן יוחנן בן זכאי

 רבן יוחנן בן זכאי:
א. רבן יוחנן בן זכאי חי במאה הראשונה, תנא  בולט בחכמי ישראל בזמן חורבן בית שני. בימי המלחמה ברומאים היה בירושלים הנצורה.  הטיף ליחס מתון כלפי הרומאים והתנגד לקיצוניותם של הקנאים. היה בקשר הדוק עם הרומאים לפני חורבן בית המקדש (הוא ידע על  שעומדת לפרוץ מלחמה עם הרומאים) ומשום שהיה בקשר איתם. רבים מהעם ראו בו כבוגד.
משנת 63 לספירה לא היה ממסד שלטוני ראשי ליהודים משום שבאותה תקופה שלטו הרומאים. אלא  ממסד שלטוני חלקי שניקרא "הסנהדרין"- הכנסת הגדולה. הסנהדרין שאפה את כוחה מהיותה בבית המקדש ותפקידה היה לחוקק חוקים ולאכוף אותם.
העם נמצא בגלות וקיים שלטון זר בארץ, אין בית מקדש שהוא בעצם הגורם שמאחד את עם ישראל.
לפני החורבן ר'' יוחנן רואה שהרומאים מצרים על ירושלים וחלק מהעם בורח אל גופנא (ליד רמלה) ששם היו מחנות הפליטים.
עפ"י הקנאים (הקיצוניים) האנשים שהגיעו לשם נקראו בוגדים ושמבחינתם היה עליהם להילחם ברומאים עד הסוף. היהודים באותה תקופה היו צריכים להיזהר בצעדיהם מבחינה של חזרה ליהדות, בגלל הרומאים, אשר לא נתנו חופש דתי, ולימוד תורה עלול להכעיס אותם ולגרום לתסיסה.
יבנה הוקמה כמחנה פליטים ולאט לאט הפכה למרכז רוחני ליהדות. ברגע שהרומאים ראו שהמרכז הרוחני-דתי לא פוגע בשלטון שלהם הם נתנו לו לגיטימציה להמשיך ולהישאר פעיל.
ר'' יוחנן מנצל את המצב הזה ומשום שהיה ביחסים עם הרומאים מסופר שביקש מהקיסר שיעזוב את המדינה וילך, אך הקיסר עונה לו שאם בני עמו המליכו אותו הוא לא יכול להניח למדינה וללכת.
הוא נותן לר'' יוחנן עוד בקשה ור'' יוחנן מבקש שיניח לשער המערבי של ירושלים שפונה ללוד, שכל מי שיוצא עד שלוש שעות ינצל וכך ר'' יוחנן הציל את העם.
ר'' יוחנן  הקים את הסנהדרין מחוץ לירושלים, בכך שהוא התקין תקנות ובכך שהוא עושה זאת הוא בעצם מעביר את הכוח לידי הסנהדרין, בית הדין למקום חדש, ביבנה.
כמו כן המקום משמש להקמת מוסד ללמידת יהדות. לר'' יוחנן היו הרבה תלמידים חשובים חמישה מהם מגדולי התנאים שבדור שלאחריו הם:ר'' אליעזר בן הורקנוס, ר'' יהושע בן חנניה ר'' יוסף הכהן, ר'' שמעון בן נתנאל ור'' יוסף בן ערך.
נושאי הוראות היו הלכה ואגדה מוסר ההנהגה וטעמי המצווה וחכמת הנסתר.
הרי"בז היה מחובר לקיסר הרומי ולכן ביקש להציל את חכמי הדור – את יבנה וחכמיה.
הקיסר נתן לו רשות לצאת ירושלים ליבנה, אך רבים לא תמכו בכך, שיקום שם מוסד עליון לעם.
הוא הקים שם את הסנהדרין ביבנה רק עפ"י השפעתו בלבד.
הרי"בז צפה את העומד להתרחש והתחיל להעביר את הסנהדרין מירושלים ליבנה למרות התנגדותם של חכמים, וההשפעה של הסנהדרין ביבנה הלכה והתגברה.
ב. לאחר החורבן תגובתו המידית הייתה אבל כבד "עמד וקרע את בגדיו ושלף את התפילין והיה יושב ובוכה ותלמידיו עימו" אך גם פעל לחידושה של ההנהגה הדתית לאומית ישראל ע"י העלאת מעמדו של בית הדין ביבנה הוא תיקן תקנות התקנות היו החלטות הלכתיות זמניות שהמצב השתנה.
מטרתן היה ליצור זכר לבית המקדש וכן מציאת תחליפים למצב החדש והלא ברור שנוצר.
דוגמא לתקנות לזכר ירושלים: הלכות לולב-עפ"י ההלכה אם ראש השנה נופל ביום שבת, לא תוקעים השופר. כיוון שזה חילול שבת. אך בבית המקדש כן היו תוקעים ביום שבת אבל לא במדינה.
משחרב בית המקדש החליטו רי"בז על תקיעת שופר בסנהדרין גם אם נופל ביום שבת.
נטילת לולב במדינה-בחג סוכות מנענעים את ארבעת המינים ומברכים עליהם עפ"י חז"ל במדינה נוטלים לולב(מנענעים ומברכים) יום אחד, ובבית המקדש נוטלים לולב שבעה ימים לזכר בית המקדש. משחרב בית המקדש מנענעים לולב שבעה ימים.
גם קריאה בתורה ותפילה נעשית מחוץ לבית המקדש(לאחר החורבן) וזאת על פי רי"בז, הוא יצר תחליפים למצב החדש. חשוב לציין שהיו חכמים שלא הסכימו להקנות חלק מהזכויות והמעמד שהיה לבית הדין הגדול שבירושלים והפחית בכך מתחושת החורבן אך בהשפעת רי"בז  הלכו והתרבו החכמים ביבנה, ותקנותיו של רי"בז בחלקן באו כזכר למקדש, והעניקו לבית הדין שביבנה מעמד מיוחד ומרכזי.