בין קיבוצים למושבים
שתי דרכים בקליטת עלייההנושא המרכזי של מאמר זה הוא כיצד התמודדו שתי התנועות האחיות
התנועה הקבוצית ותנועת המושבים עם
קליטת העלייה ההמונית בעשור הראשון למדינת ישראל. שתי התנועות כאחת לא שינו את מצען האידיאולוגי לנוכח הקמת המדינה והפיכת קליטת העלייה לאתגר שהמדינה הצעירה בחרה כמטרה המרכזית באותן שנים.תנועת המושבים בחרה להקדים את קליטת המתיישבים במושבים חדשים לקבלת מערכת הערכים של התנועה כפי שהתגבשו החל משנות העשרים. התנועה הקיבוצית, לעומת זאת, העדיפה לקלוט רק
עולים שעברו תהליך הכשרה אידיאי ומעשי, או עלייה חינוכית, משמע צעירים שיעברו במסגרות החינוכיות בקיבוץ את תהליך ההכשרה וקבלת הערכים הקיבוציים. כתוצאה מכך
תנועת המושבים זכתה לגידול ניכר מבחינה מספרית, לחיזוק כוחה הפוליטי ולעליית קרנה בחברה הישראלית. התנועה הקיבוצית, לעומת זה, למרות מאמציה הניכרים בקליטת עולים במסגרות חינוכיות וב"גרעינים חלוציים" מצאה עצמה מותקפת על ידי ראשי השלטון בישראל, ובן-גוריון בראשם, ועל ידי החברה הישראלית, על מיעוט תרומתה לקליטת העלייה.
סיכומים נוספים אודות בין קיבוצים למושבים שתי דרכים בקליטת עלייה בעשור הראשון למדינת ישראל