הפתרון הסופי:
1941 – הפלישה לברית-המועצות. גרמניה בגדה בברית-המועצות ופלשה אליה, ופתאום נוספו 3 מיליון יהודים השוכנים
בברית-המוצעות – החל הפיתרון הסופי – השמדתם של היהודים.
השלבים בפתרון הסופי:
1. בורות הירי – כאשר הגרמנים נכנסו לברית-המועצות החל חיסול היהודים. יחידות מיוחדות הגיעו ליישובים היהודיים, הובילו את היהודים ליער הסמוך, היהודים הופשטו מבגדיהם ונתבקשו לחפור לעצמם בורות, וירו בהם למוות שורה אחר שורה. בצורה זו נרצחו כ-1.5 מיליון יהודים, כאשר בחלק גדול מהמקרים האוכלוסייה המקומית שיתפה פעולה עם הגרמנים. שיטה זו אומצה גם בחלקים מפולין. לגבי הגרמנים, שיטת בורות הירי לא הייתה יעילה מספיק מאחר והייתה איטית, וביזבזה כדורים ונשק, בעוד גרמניה במלחמה, ולעיתים רחוקות היו ניצולים. לכן היה צורך לחפש שיטה יעילה יותר.
2. משאיות גז – לקחו משאית, סתמו את חלונותיה, לקחו צינור מהאגזוז והחזירו אותו למשאית על-מנת שגז לא ייצא מהמשאית. לקחו כ-60-80 יהודים למשאית וחנקו אותם על-ידי גז וחוסר חמצן. המכונית נסעה והיהודים נחנקו. השיטה הזו איטית, לעיתים נדירות היו ניצולים, היו תקלות במשאיות וחיפשו עוד פתרונות.
3. מחנות ההשמדה – פולים הייתה מדינה אנטישמית והגרמנים ידעו שהם ישתפו פעולה בחיסול היהודים. כמו-כן, היו כל מיני ביצות ויערות בפולין, והמחנות הוקמו במקומות מוסווים.
בשלב ראשון, הובלו יהודי פולין מהגטאות והיו הראשונים ללכת למחנות ההשמדה.
מקלחות הגזים – מרכזים יהודים בחדר, אוטמים אותו, וגרמני זורק מלמעלה כדור של ציקלון B, הגז הקטלני היה מתפזר בחדר והיהודים היו נהרגים.
4. צעדת המוות – כשגרמניה מתחילה להפסיד במלחמה, הם נסוגים מערבה. הגרמנים ממהרים ולוקחים את היהודים איתם, ללא מזון, נעליים ובגדים כדי להרוג אותם בדרך. מי שעצר לנוח באמצע הצעדה – ירו בו. בצורה זו מצאו את מותם כעשרות אלפים של יהודים.
הגרמנים עשו זאת ממש סמוך לסוף המלחמה, ובכל זאת הגרמנים לא וויתרו על הרג היהודים.
דרכי הלחימה של היהודים בתקופת הפתרון הסופי:
א. מרד בגטאות – המורדים: בני-נוער, צעירים, מפני שהם חזקים ויוזמים.
בחור אחד מליטא – אבא קובלר – טען שצריך למרוד על-מנת 'שלא נצעד למוות כמו צאן לטווח'.
מטרות המרד: * למות בכבוד, תוך כדי לחימה בגרמנים.
* לגרום לגרמנים אבידות, נזק, לנקום.
* החזרת הכבוד לעם היהודי.
הקשיים בארגון מרד בגטו:
1. המצב הפיזי והנפשי של היהודים מעורער מאוד.
2. השגת נשק – השגת הנשק הייתה בעיקר על-ידי הברחות או ייצור מקומי
של בקבוקי תבערה.
3. חשש ממלשינים או מחברי היודנראט.
4. הקושי בשכנוע הגטו – מרד פירושו חיסול הגטו. לכן היו כאלה שהאמינו
שהסיכוי להישאר בחיים הוא דווקא לא למרוד ולכרות לרוסים.
התלבטויות ודילמות של המורדים:
* האם לסכן את הגטו?
* מתי למרוד? מתי התזמון?
* האם למרוד בתוך הגטו או לברוח להצטרף
לפרטיזנים(המשפחה נשארת בגטו)?
דוגמא למרד: מרד גטו וורשה:
1942 – היו כ-500 אלף יהודים בגטו. תוך שנה נשארו כ-60-70 אלף, כשהרוב הובלו לטרבלינקהש. אצל האלו שנשארו(כ-60-70 אלף), מרגישים בושה על-כך שנתנו לשאר ללכת למחנות(ז"ל). תחושות אשמה, כעס ורצון לנקום בגרמנים עולים אצל הנותרים בגטו.
לכן, מוקדם רגון בתוך הגטו – אי"ל – ארגון יהדו לוחם. ראש הארגון – מרדכי אנילביץ.
שיטת המרד: הכנות למרד – להכין את האוכלוסייה האזרחית ואת הלוחמים.
האוכלוסייה האזרחית מתחבאת לגרמנים כשהם נכנסים ליום
שגרתי לגטו לבקש רשימות, והלוחמים קופצים על הגרמנים.
במבצע חפירת מנהרות, בונקרים, נשק וכו'.
הלחימה גרמה לגרמנים למספר אבידות קשות והם נסוגים. חגיגה בגטו. כל מי שהטיל ספק בלחימה – מצטרף לאחר נסיגת הגרמנים.
ביום השני, הגרמנים נכנסים בגדול, וכיוון שהם לא מכירים את הגטו, והיהודים כן, היה להם קשה מאוד בלחימה. כמעט חודש שלם – כ-30 יום, לקח לגרמנים להשתלט על הגטו. לאט-לאט, שכונה-שכונה, רחוב-רחוב השתלטו הגרמנים חזרה את הגטו. הגרמנים מוציאים את היהודים מהבונקרים על-ידי גז ושריפת הבונקרים, וכשהם יוצאים, היו יורים בהם.
תוך כדי המרד היו כאלה שברחו והצטרפו לפרטיזנים.
ייחודו של מרד גטו וורשה:
א. כל יושבי הגטו השתתפו.
ב. אורך המרד היה כ-5 שבועות.
ג. הנזק שנגרם לגרמנים.ב. הלחימה הפרטיזנית – יהודים שבחרו לא להילחם בגרמנים בתוך הגטו, אלא בחרו להסתתר ביערות ולתקוף משם.
מטרה: להסתתר ביערות ולתקוף משם.
ייחוד: לחימה שמאפיינת את כל מתנגדי הכיבוש הגרמני ולא רק יהודים. היה גם סיכוי גדול יותר לשרוד מאשר בגטו.
התלבטויות: 1. נטישת המשפחה – החיים ביער לא מתאימים לנשים, ילדים,
זקנים ומבוגרים אלא לנערים ובריאים. לכן הדילמה היא
לצאת /לא לצאת.
2. להחזיק מעמד ביער – יהודים הם אנשים עירוניים ולכן קשה
להם להחזיק מעמד ביער.
3. האם עדיף למרוד בגטו או לצאת ליער?
קשיים: א. פרטיזנים לא-יהודים לא תמיד קיבלו את הפרטיזנים היהודים, רק
בעלי נשק התקבלו.
ב. יחס עוין מצד האוכלוסייה שהסגירה יהודים לידי הגרמנים הרבה
פעמים. לכן: היהודים העדיפו להקים קבוצות של פרטיזנים רק של
יהודים ו"מחנות משפחה".
ג. התמודדות עם החיים בגטו. אין אוכל, מקום לינה וכו'.
לסיכום, כשחושבים על השואה אז ושבים על היהודים שהלכו כמו צאן לטווח, אך היו גם אוכלוסייה לא מספיקה שניסו למרוד, לברוח, לחיות, לשרוד.