בס"ד
השואה: 1/9/1939 – גרמניה פולשת לפולין. בפולין
היו כ-3 מיליון יהודים. הייתה קהילה יהודית עשירה ברוח בפולין – חיה, תוססת. עם כניסת גרמניה לפולין, מתחיל היטלר בריכוזם של יהודים בגטאות.
הגטו:
איזור ישן בתוך הערים, בדרך-כלל האזורים הישנים שמוציאים מהם את האוכלוסייה הפולנית ומתחילים בהכנסתם של היהודים. הגטו הגדול ביותר היה "גטו ורשה", שב-12 קילומטר מרובע נכנסו אליו כמעט 500 אלף יהודים.
הגטו היה מוקף חומה, גדר תיל מעליה ושומרים גרמניים. בהתחלה ניתן היה לצאת מהגטו לעבודה, אבל מהר מאוד הגטאות נסגרו.
המטרות המוצהרות והלא-מוצהרות בהקמת גטו:
מטרות מוצהרות
א. להגן על היהודים מפני אוכלוסייה עוינת.
א. הגטו הוקם במטרה לגרום למוות טבעי על-ידי רעב, מחלות, צפיפות וכו'.
מטרות לא-מוצהרות ב. הגטו מאפשר ליהודים אוטונומיה וחיי קהילה(יהודים ניהלו את הגטו)
ב. הגטו הוקם במטרה לרכז את היהודים כשלב לקראת הפתרון הסופי.
ג. הגטו אמצעי בידוד בהתאם לתורת הגזע.
היודנראטים:
מועצת יהודים שנבחרה לנהל את החיים בגטו.
בדרך כלל היו כ-12-24 אנשים ביודנראטים בכל גטו והיה יושב-ראש אחד.
המטרות בהקמתו של הגטו – האינטרסים של הגרמנים:
א. להוכיח לעולם שליהודים יש אוטונומיה והם מנהלים את החיים הפנימיים שלהם.
ב. הגרמנים האמינו שיהודים יצייתו להוראות של יהודים בצורה טובה יותר.
ג. לגרום למתחים ולירידות בתוך הגטו.
ד. חסכון בכוח אדם גרמני.
האינטרסים של היהודים בקבלת התפקיד:
1. רצון אמיתי לדאוג לתושבי הגטו.
2. לעיתים המינוי נעשה מתוך כפייה ואיומים מצד הגרמנים.
3. מינוי מתוך אינטרסים אישיים כמו: דאגה למשפחה, טובות הנאה מהתפקיד וכו'.
תפקידי היודנראט:
א'. לדאוג לניקיונו של הגטו, חשמל, פינוי אשפה, ניהול שוטף של הגטו.
ב'. חלוקה לש מזון.
ג'. שהוראות של גרמנים יבוצעו בגטו – להסגיר פושעים וגנבים, להחרים רכוש, לאסוף קנסות, לדאוג שהיהודים יענדו טלאי צהוב וכו'.
ד'. לדאוג שלא יהיו מרידות בגטו.
ה'. כאשר החלו המשלוחים למחנות ההשמדה היודנראט היה צריך להכין את רשימות היהודים.
תפקידים שהיודנראטים לקחו על עצמם:
1. חלוקת הדירות בגטו – ככל שיותר יהודים מגיעים לגטו והגו צפוף, היודנראט מכשיר מבנים ציבוריים ודואג ליהודים לקורת גג.
2. "גטו יצרני" – היו יודנראטים שהכניסו בתי-מלאכה לגטו מתוך מטרה להוכיח שהגטו יצרני, כדי שהגרמנים לא יחסלו אתו.
3. פעילות חינוכית-תרבותית בגטו – היודנראט ארגן בגטו: בתי-יתומים, בתי תמחויי, חוגים, כיתות-לימוד במטרה להקל על הסבל בגטו וכו'.
דילמות היודנראט:
כמעט כל החלטה ביודנראט הייתה כרוכה בדילמה: למי לספק את המזון, למיל ספק את התרופות, כיצד להתייחס ליהודים שעברו על החוק – האם להלשין, האם להסגיר יהודים שמתארגנים למרוד ועוד...!
ההחלטה הקשה ביותר היא בארגון שליחת המשלוחים למחנות ההשמדה, את מי להכניס לרשימה. כל החלטה כזו הייתה החלטה של חיים ומוות.
התנאים בגטו: א. צפיפות – בכל חדר עד 12 נפשות, צפיפות קשה, שימוש בשיטת המיטה החמה, גם הרחובות בגטו צפופים, שכונות שבהם היו מאוד פולנים, הוכנסו עשרות ומאות אלפי יהודים.
ב. רעב – יהודי בגטו קיבל כ-200 קלוריות בלבד ליום, הריב היה הגורם המכריע בתמותה של היהודים בגטו, הרעב גרם למתיחות בתוך המשפחה, למתח, להברחות, לעיתים אפילו דברים לא נעימים כמו גניבות.
ג. תברואה והיגיינה – הגטאות הוקמו באזורים ישנים ועניים, לכן תנאי התברואה בהם היו פחותים, היה מחזור במים ואמצעי הסקה, בתנאים אלה פרצו מחלות מדבקות, מגפות שגרמו לתמותה המונית ולמרות המאמצים של היודנראט, המלאי של התרופות היה מוגבל ולא איפשר עזרה ממשית.
ד.
"קידוש החיים": בגטו וורשה – הרב נסנבויים – 'השעה היא לא שעה של קידוש השם אלא של קידוש החיים, כדי לשמור על צלם אנוש וגם כדי לא לשרת את הנאצים', כלומר, היהודים חייבים לשרוד למרות הכול – מונח שמתאר את הפעולות שנעשו בגטו במטרה לשרוד למרות התנאים הקשים ולשמור על צלם אנוש. דוגמאות לכך הן:
א. פעילות חינוכית-תרבותית: תיאטרון, ספרייה, בתי-ספר, כני-ילדים, הצגות, תזמורת, קורסים לבגרות, קורסים מקצועיים ועוד...!
ב. פעילות סעד – בית-תמחויי, בתי-יתומים, מרפאות, בתי-חולים.
ג. פעילות דתית – בתי-כנסת, ישיבות, בר-מצווה, מקווה, חתונות.
ד. תנועות נוער: בדרך-כלל כללה חבר'ה בני 16-20, והיו חברים בתנועות נוער יהודיות עוד לפני הגטו. כשהם נכנסו לגטו וראו את המצב לא יכלו להיות אדישים. תנועות הנוער היו אלטרנטיבה למסגרת לילדים שהוריהם לא היו איתם. הם יכלו להעניק פרוסות לחם ופעילות תרבותית פה ושם. היו כאלטרנטיבה למשפחה המתפרקת.
כמו-כן, הדפיסו עיתונים בגטו וורשה. הכול בסתר, במרתפים וכו'.
הוברחו חלקי מדפסים לגטו, הנייר היה דק.
תנועות הנוער הפיצו עיתונים מחוץ לגטו אפילו לגטאות אחרים. אחד היה יוצא מהגטו ועובר לגטו אחר וכך מעביר את העיתונים.