התנגדויות ומרידות
העם היהודים באירופה היה מפוזר באזורים עוינים, באוכלוסיות עוינות ואדישות.
היהודים נאלצו להיאבק
לא רק מבחינה פיזית אלה גם מבחינה רוחנית ומסורית, כגון פעולות עוינות נגד הנאצים ומניעת הישגיהם של הנאצים נגד היהודים, היו שני סוגי פעילות נגד הנאצים, מרד גלוי ומרד סמוי.
המרד הגלוי
פעילויות של התנגדות מזוינת על כל צורותיה, בעיקר לחימה פרטיזנית ומרידות בגטאות ובמחנות.
הלחימה הפרטיזנית הייתה דרך מאבק משותפת ליהודים ולבני עמים כבושים אחרים, והדרך של מרד מזוין בגטאות ובמחנות הייתה ייחודית ליהודים.
משקל מכריע היה לתנועות הנוער החלוציות בתנועת ההתנגדות היהודית בזמן מלחמת העולם השניה.
הפלגות היהודיות הגדולות התפוררו ונשארו רק סיעות קטנות של חסידים נאמנים בימי הכיבוש הגרמני. מנהיגי הציבור ברחו לחו"ל או ירדו למחתרת והשתדלו לא להתבלט בקהל הרבים והמסגרות ההמוניות נתרופפו, ותנועות הנוער מילאו את החלל שנוצר - הן התלכדו ביתר שאת והקשרים בין חבריהן התעמקו.
גילם הצעיר של חברי תנועות הנוער היה גורם לא מבוטל בתהליך זה.
אך לגבי המחתרת היהודית שתכננה לחימה בגטו, בלב ליבה של האוכלוסייה שאיננה לוחמת ואיננה מסוגלת להלחם הייתה חשיבות רבה לעובדה שבהיותם צעירים לא העיקה עליהם האחריות למשפחה ולילדים.
יכלו באופן קל יותר להכריע על פעילות של התנגדות לעומת עמיתים במפלגות מבחינה מצפונית ונפשית כאחד (שרובם היו במצב שונה מבחינה זו).
חוץ מהרצון להתקיים ולחיות על אפם וחמתם של הצוררים, הדריכה את תנועות הנוער החובה לקיים את הנפש, לחך יהודי צעיר, המוכן ליטול על עצמו תפקידים לאומיים וחברתיים כאשר תגיע שעת החופש.
המרד הסמוי
פעילויות חשאיות יומיומיות, שעיקרן לשמור על צלם אנוש.
לגבי הקהל היהודי, שהיה חסר הגנה ובסביבה עוינת כל תגובה מנוגדת להוראות של הגרמנים גם אם לא קבלו אופי של מרד גלוי או מאבק אלים, היו בגדר התנגדות.
מרידות בגטאות
המלחמה בגטאות הייתה בדרך לחימה מסוג מיוחד ומאופי מיוחד.
צבא או חיילים שלא ניצחו נכנעו, אך מלחמתם ומותם הם חלק של מלחמה כוללת שיש לה סיכוי.
מלחמת הגטאות הייתה כה מיוחדת עד שהיוותה סמל ואות לדורות הבאים.
לנלחמים בגטאות לא היה סיכוי לנצח ולא הייתה גם אפשרות לפגוע בצורה ניכרת יותר בעוצמה נאצית.
מרידות במחנות
המרידות במחנות התחוללו בשלושה מקומות: סוביבור, אושוויץ וטרבלינקה, התנגדות מזוינת הייתה גם במחנות ההשמדה.
ההתארגנות וההתנגדות במחנות ההשמדה היו קשים בגלל פיקוח נאצי חמור.
תנאים לו קבעו את קווי אופיין של המרידות במחנות, המורדים היו מעובדי המחנות, הנשקים נלקחו מהשומרים הנאצים, רוב המורדים נהרגו תוך כדי הבריחה ע"י גדרות חשמליות, שדות מוקשים ושומרים.