תמורות ביחס השלטון והחברה אל היהודים בשנות ה-30
המצב עד למותו
של פילסודסקי (1935)
פילסודסקי ומחנהו נהגו כלפי היהודים במדיניות כפולה, מצד אחד הגן עליהם מפני התקפות אנטישמיות ומצד שני אימץ את קו מפלגת "האנדקים" האנטישמית. לפיכך בנושאים כלכליים, עשה מאמץ רב לצמצם את פעילותם של היהודים בתחומי התעשייה, המסחר והמקצועות החופשיים.
החלטתו של פילסודסקי לצמצם את מספר היהודים העוסקים בתחומים אלו או להוציאם לחלוטין נבעה מההנחה שצעדים אלו יביאו לפתרון בעיותיה של
פולין.
למעשה ככל שגברה המועקה הכלכלית בפולין בסוף שנות ה- 20 כך הוחרפו המגמות האנטישמיות בחברה הפולנית.
השינוי וההחרפה בעקבות מותו של פילסודסקי
התביעות להגבלת והצרת רגליהם של היהודים היו פופולאריות מאז ולאחר שפילסודסקי המנהיג, שנחשב מעוז הגנה בפני האנטישמים, מת ב – 1935 והאנטישמיות הפכה ללגיטימית ורשמית.
הגורמים לאנטישמיות בפולין
o מנהיגיה החדשים של פולין(שלטון הגנראלים) – הממשלה החדשה נשענה על הצבא, היא לא זכתה לתמיכת הציבור וגברו בה הנטיות הפשיסטיות. בתקופתה הורעו היחסים עם המיעוטים, והשלטון לא מצא פתרונות לפיגור התעשייתי . הם הצהירו שהפגיעה ביהודים היא הדרך היחידה לחלץ את פולין מבעיותיה ולהשיג יציבות פוליטית וכלכלית.לכן הם נקטו בחרם כלכלי אנטי יהודי.
o בשנות ה- 30 – הלאימה הממשלה שירותים וענפי תעשייה. פקידי *הממשלה השליטו מדיניות מפלה נגד היהודים בסקטורים (במגזרים) שהולאמו.
o לאור הקשיים הכלכליים בפולין, באמצע שנות ה- 30 בעקבות השפל שפקד את העולם החריפו הבעיות הכלכליות בפולין. התסיסה החברתית גברה ופרצו מהומות ושביתות בקרב האיכרים והפועלים. השמאל בפולין אף הוא נסחף אחר הימין ביחסו כלפי היהודים. כתוצאה מכך החלו להחריף הנימות האנטישמיות בחברה הפולנית. כמו כן הייתה תביעה להגבלת פעילותם של היהודים, כדי להבריא את כלכלת פולין.
o הכנסייה הקתולית בפולין הביעה תמיכה בפעולות שנשאו אופי אנטישמי.
o בסוף שנות ה- 30 היו פוגרומים נגד יהודים כמעט מעשה שביום יום והמצע האנטישמי של המפלגות הפשיסטיות לא נראה חריג מבעבר.
o ההתפתחויות בפולין לוו בהתפתחויות בין לאומיות: בינואר 1933 עולה היטלר לשלטון, והנוכחות של הנאצים משפיעה גם על אנטישמים במדינות אירופה השונות, כך גם בפולין, חוגים רבים הושפעו ממעשיו של היטלר ומדעותיו.
כיצד הגיבו היהודים לאנטישמיות?
לרבים הייתה האנטישמיות משום הלם כיוון שהם תלו תקוות בראשית שנות ה- 20 לשוויון זכויות שקיבלו.
הצעירים פנו לתנועות נוער וביקשו פתרונות רדיקליים כמו למשל הצטרפות להכשרת עלייה לא"י. כ 75 אלף יהודים מפולין הגשימו בשנים 1933 – 1937 את העלייה הלכה למעשה.
זאב ז'בוטינסקי קרא לחברי בית"ר לעלות בכל מחיר לא"י. רבים פנו לשמאל הציוני הרדיקלי.