"היום שרה הקטנה", הוא סיפורן של נשים קטנות שהיו גדולות מהחיים, באומץ, במסירות ובדבקות במטרה, כול אחת ואחת בדרכה. זהו סיפורן
של הנשים הלוחמות בארגון הא"צל שהצטרפו לארגון הצבאי הלאומי, במטרה למגר את השלטון הבריטי בארץ ישראל ועל מנת לעזור בהגשמת החזון הציוני ובהקמת מדינת ישראל. לאחר שראיינתי את אחת הנשים שסיפורה מופיע בספר זה, אני מבינה שנשים אלו, כמו חבריהן הלוחמים היו מוכנות לשלם כול מחיר ולו גם במחיר של חייהן על מנת להגשים את הרעיון הציוני בדרך של פעולה ועשייה שביטלה את מדיניות ההבלגה שקדמה להן ושאיפיינה את היישוב היהודי בימים שלפני קום המדינה.
8 לוחמות נפלו בקרבות השונים. 10 לוחמות נתפסו במהלך פעולותיהן ונשפטו בפני בית הדין הצבאי הבריטי.
ו-87 נעצרו ונידונו באופן מינהלי לתקופות מעצר שונות. יוכבד, שאותה ריאיינתי, ישבה שלוש שנים וחודשיים מלאים בכלא בבית לחם.
בין הפעולות שהנשים ה האמיצות האלו לקחו חלק נמנו: מפעולות מעקב ולימוד פשוטות לכאורה ועבור לפעילויות ארגוניות ומנהליות והמשך בהברחת כלי נשק וכלה בפעילות לחימה לכול דבר: הנחת מוקשים, פיצוץ גשרים, חציית קווים וחטיפת שוטרים בריטים כקלף להחזרת עצירים שנאסרו ע"י הבריטים.
הימים ימי ה"סזון" (כינוי לעונת הצייד). זהו היה שם קוד לרדיפות שרדפה ההגנה את האצ"ל כדי לשתק אותו כארגון. המנהיגות הרשמית של היישוב היהודי דאז, ראשי הוועד הלאומי והסוכנות היהודית, התנגדו לפעולות הא"צל נגד השלטון הבריטי ודרשו להפסיקן, ולא יילחמו נגדם". קרוב לאלף איש הוסגרו לבולשת הבריטית כחשודים בהשתייכות לאצ"ל. רוב העצורים הועברו למחנה המעצר בלטרון, וכמה מאות מהם הוגלו למחנות המעצר באפריקה. נוסף להלשנות נחטפו עשרות רבות של חשודים , אשר הוחזקו בבתי מעצר שניבנו במיוחד לצורך זה בקיבוצים השונים. ככול שגבר הסזון, עלה מספר מחסני הנשק בפתח תקווה שנתפסו בידי ההגנה. בין המחסנים הללו היה גם ארכיון האצ"ל שהכיל את הפרוטוקולים של הישיבות של המפקדה וכן כרוזים ומכתבים סודיים. היו נשים לוחמות באצ"ל שהקדישו את זמנן גם למיון ולסידור המסמכים, סידורם בתיקים, והכנסתם לחבית שהטמנה באדמה באחד הפרדסים, חומר שנתפס בסופו של דבר ע"י ההגנה ומצוי היום בארכיון "ההגנה".
בסופו של דבר, לקראת סיום מלחמת העולם השניה, כאשר התבדו כול התקוות של המנהיגות הציונית לגבי שינוי במדיניותה של בריטניה לגבי היישוב היהודי ועליית היהודים לארץ ישראל, הופסק הסזון, ונפתחו מגעים לשיתוף פעולה בין "ההגנה", האצ"ל והל"חי. הפעולה המשותפת הראשונה של שלושת הארגונים התקיימה ב-1 בנובמבר 1945 ונדעה בשם "ליל הרכבות". בהמשך פוצצו משרדי הבולשת הבריטית בירושלים, נשדדה רכבת הכסף למימון פעולות הא"צל, הותקפו במקביל שלוש שדות התעופה הצבאיים, כשהבנות משמשות גם כלוחמות וגם כמגישות עזרה ראשונה, הותקף המחנה הצבאי בצריפין (סרפנד), מתקני הרכבת בדרום הארץ,פוצצה רכבת הנוסעים ירושלים-תל-אביב, והשיא היה בפיצוץ מלון המלך דוד, ב-22 ביולי 1946.
הספר ממשיך ומתאר את פירוקה של תנועת המרי, סיפורים אישיים רבים, ואת סיפורן של הנשים בבבתי הכלא והמעצר השונים. רבות סופר על בית הסוהר לנשים בבית לחם, על מרד הראשון בבית הסוהר, על סדר פסח בבית הסוהר באפריל 1944, על מאבק אלים בבית הסוהר בבית לחם, ועל המאבק לפינוי הבנות מבית לחם.
החלק לפני האחרון בספר מתאר את ימי מלחמת העצמאות. ובסוף סיפורים על האצ"ל באירופה, ועל סיפור "אלטלנה" בארץ.
בעיני זהו ספר חשוב הן בתולדות היישוב היהודי דאז והן כתזכורת לכולנו, החיים פה באופן שאנחנו חיים פה, בזכותן של נשים וגברים כדוגמת אלו שסיפוריהם מובאים פה.