אריסטו -חיבור מקיף חלק ג'' ואחרון

שאלת מחקר: מה אריסטו חידש בכתביו ומאיפה באה ההתרחקות מהדרך האפלטונית?
רעיונותיהם של אפלטון ואריסטו היו שונים מאד אלה מאלה.אפלטון הגה בעיקר בעניין הרצוי, בשאלה כיצד צריכים להיות חיי האדם, ואילו תלמידו אריסטו, עסק במציאות בשאלה כיצד חיים בני האדם, וכיצד ניתן לפתור חלק מן הבעיות שבחיינו. בזה דמה אריסטו לאנשי המדע בני הזמן החדש. הוא לא היה מחל בעבודה לפני שתיאר לעצמו איך יראה העולם אחרי התאמת רעיון זה.וניסה להעלות רעיונות חדשים מתוך עובדות אלו.
אחד הדברים העיקריים שאפיין את אריסטו היה חיבתו למיון.
הוא מיין את כל הדברים הקיימים לעשר קטגוריות .
 כמו עשר אבות עליונים שמהם נוצר הכל. תורת הלוגיקה, המציגה את חוקי ההיגיון, החלה בזמנו של אריסטו והמשיכה לימינו אנו ולו רק עם שינויים מעטים. לדעת אריסטו הבנת הדברים , היא תכלית האדם, מתבססת על הבנת סיבותיהם. שאותן אריסטו חילק לארבע:
הסיבה החומרית, הסיבה הצורנית, הסיבה הפועלת והסיבה התכליתית.   אריסטו לא התעניין רק בפילוסופיה. אלה גם כתב ספרים על אתיקה, ועל אומנות הנאום ועל אומנות הפיוט.
מה שיותר מעניין שארבע עבודותיו<1> הגדולות ביותר התקבלו כמחזות.
אסביר בקצרה מאיפה בא הריחוק מתורת מורו:
הסיבה העיקרית היא שאפלטון עסק באידיאליזם , איך העולם והאנשים צריכים להיות, חקר למה שצריך להגיע.
 לעומת זאת אריסטו כתב עובדות לפי מה שהיה בשטח{ריאליזם}. אפשר להגיד שזה נבע משולחן הניתוחים של אביו, אביו שעסק בעובדות בשטח לא התעסק בהשערות, כמו בנו,; ואפלטון שבא מבית עשיר בא ממציאות של השערות והעלת  רעיונות והסקת מסקנות.
בשביל ההוכחות, אסביר בקצרה על מושגים בדרכו של אפלטון ובדרכו של אריסטו. אני מניח שזה כבר יסביר מאיפה בא הריחוק הגדול.
מטאפיזיקה
אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים- הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).
אתיקה
על-פי אריסטו, לכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת, כשכל תכלית מובילה לתכלית גבוהה יותר, עד לתכלית העליונה, שאותה זיהה אריסטו עם האושר. האושר, על-פי אריסטו, אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - שכן אלו הן זמניות וחולפות, ואילו האושר הוא מצב יציב, הנמשך באופן קבוע - אלא על-ידי חיים בהתאם למידות הטובות. את המידות הטובות כולן ראה כשמירה על איזון ראוי בין עודף לבין חוסר של תכונות שונות. האדם הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" (דרך האמצע) ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו.
הפוליטיקה                                                                                                                                                                    
אריסטו זיהה שלוש צורת משטר מוצלחות (מלוכנות, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה) ושלוש צורות משטר בלתי-מוצלחות (רודנות, אוליגרכיה ואנרכיה) אשר מתחלפות ביניהן באופן מחזורי: העדר שלטון מרוכז מוביל את הציבור להמליך עליו מלך, ולתת בידו את סמכויות השלטון. אולם כשהמלך מרכז בידיו יותר מדי סמכויות, הוא הופך לרודן, וכתוצאה מכך נכבדי העם בוחרים להפיל אותו ולהעביר לידיהם את השלטון, כמשטר אריסטוקרטי. כאשר השלטון האריסטוקרטי נשחת ומתנוון, הוא הופך לאוליגרכיה, שהפלה מובילה את כלל העם לתפוס את השלטון ולכונן דמוקרטיה. הדמוקרטיה בתורה, מובילה לאנרכיה, וחוזר חלילה.
פואטיקה
בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. לפי אריסטו, העניין בטרגדיה נוצר מתוך ההתנגשות בין ערכים שונים הסותרים זה את זה, ויוצרים מתיחות מתוך הרצון לראות אותם באים על פתרונם. התרת המתיחות כאשר היא מגיעה לשיאה מביאה לפורקן רגשי, שאותו אריסטו מכנה "טיהור", או ביוונית, "קתרזיס".
כמו כן, אריסטו עומד על ההבדלים בין אמנות המציגה את המציאות כפי שהיא (זרם שהוא זהה את אוריפידס כנציגו הבולט), ואמנות המציגה את המציאות כפי שהיא ראויה להיות (זרם שהוא זהה את אייסכילוס כנציגו הבולט).
מדע
אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה.
כתביו המדעיים של אריסטו הינם הספרים המדעיים השיטתיים הראשונים, אשר קבעו את היסודות למדע למשך כאלפיים שנה. התיאוריה של אריסטו הייתה הבסיס למחקרים שעסקו בתחומי האסטרונומיה והפיזיקה, ומערכת הכוכבים התלמאית (המודל הגאוצנטרי), המבוססת על האסטרונומיה שלו הייתה הבסיס למחקר השמיים, והייתה לאסכולה הבלתי מעורערת עד לתקופתם של קופרניקוס גלילאו.
למרות שלמחקריו המדעיים אין ערך רב כיום, שכן הסתבר שרבים מהם מכילים שגיאות מהותיות, נודעה להם חשיבות רבה בשל תרומתם לביסוס המתודולוגיה המדעית.
מורשתו
השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב כאחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו בתרבות המערב. כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא שיהיה צורך לפרט למי הכוונה. בעיקר הייתה רבה השפעתו על תומס אקווינס שניסה לשלב את התפיסות האריסטוטליות בסכולטיקה הנוצרית, ובדומה לכך בהגותו של הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.  
<1>" הפיסיקה ,"המטאפיסיקה ,"האתיקה" "הפוליטיקה