תיאור חי ומרתק של אחת מנקודות המפנה בהיסטוריה של רוסיה, מפי אחד ממחולליה, לאון טרוצקי. טרוצקי פרסם לראשונה את הספר בשנת 1907
ברוסית כחלק מ"המהפכה שלנו". הגרסה העצמאית הראשונה פורסמה בגרמנית בשנת 1909, וברוסית ב-1922. הספר פותח בניתוח מתומצת של התפתחותה החברתית ,הכלכלית והפוליטית של רוסיה, שיש בו בהחלט מן העניין. אולם עיקרו הוא תיאור פרטני של התפתחות המהפכה. פרקי הספר מציינים את אירועיה העיקריים: השביתה במפעל פוטילוב הופכת לשביתה כללית, ואז לשביתה פוליטית כללית; יום ראשון האדום; מועצת
הפועלים קמה; המשא ומתן עם הצאר עד לחתימה על המניפסט של השלושים באוקטובר; פריצתה של מהפכת הנגד, הפוגרומים שמארגנת ההמשלה, התחמשות הפועלים, והשביתות והמרידות עד למעצר מועצת הפועלים בדצמבר ולימים מעטים ואחרונים של לחימה במוסקבה. הרפורמות המדומות שהביאה המהפכה מתבדות עד מהרה. דבר לא נגרע מכוחה של הממשלה. לפי ניתוחו של טרוצקי, השביתה אמנם יצרה את התנאים ההכרחיים להפיכה - היא החלישה את האויב (הצאריזם) ושחררה את רוחות המהפכה; אולם
המהפכנים לא הצליחו להשלים את המהלך ולקחת את השלטון לידיהם. הלקחים ישפיעו עמוקות על דמותה של המהפכה הבאה: המהפכנים מבינים כי מהפכה עירונית בלבד לא תצלח. כדי לנצח, דרושה להם תמיכת הכפר, גיבוי מצד הצבא ונשק.
חלקו השני של הספר מתייחס לגורלו של טרוצקי עצמו – משפטו, נסיון הבריחה והגירוש. הוא כולל גם את נאומו המוצלח במיוחד בבית המשפט.
מהפכת 1905 הייתה התפרצות לא מאורגנת של העם הרוסי העייף, הרעב והמנוצל; תסכול של שנים שהוצת בעקבות התבוסה במלחמת רוסיה-יפן. בסיום הספר תוהה טרוצקי באופן נבואי אם לא תדרש מלחמה גדולה נוספת כדי להשלים את המהפכה.