שנות ה30 - הוויכוח בשאלת התגובה למאורעות תומכי "ההבלגה" אנשי מחנה הפועלים
טענו שיש להבליג על התקפות הערבים
ולהסתפק בהגנה עצמית ובמהלכים פוליטיים מדיניים.
טיעוניהם:
1 בריטים הם אלו שצריכים לדכא את המרד הערבי- זה תפקידם, הם שליטי הארץ. ואם היהודים יעשו זאת יראו עצמם הבריטים פטורים מתגובה. ופעולות יהודיות ישחקו לידי אלו שטענו שהיהודים שותפים לטרור.
2טוהר הנשק- אין להגיב באופן כולל כנגד האוכלוסייה הערבית. ולמצוא את המפגעים זו משימה בלתי אפשרית.
3 דעת קהל- אם היישוב רוצה לקבל תמיכה מהעולם הרי שעליו להצטייר כמתון ולא כתוקפן.
חשש מהבריטים- אם הבריטים יגיבו כנגד היישוב ידם תהיה על העליונה ואנשי היישוב יפגעו. ומאחר והבריטים שולטים
העלייה לארץ, הם עלולים לעצור את העלייה.
המחנה האחר צידד ב"התקפה"
במחנה זה היו הרוויזיוניסטים אנשי בית"ר אשר ב1937 ייסדו את האצ"ל (ארגון צבאי לאומי)
טיעוניהם:
א.העלאת מעמד היישוב בעיני הבריטים- אם צד אחד בלבד מתקיף (הערבים) נוח יהיה לבריטים לתת לצד זה את מבוקשו ובזאת לסיים את העניין.
ב.יוזמה- התוקף הוא היוזם . המותקף אינו אלא מגיב במקרה הטוב. התקפה מהצד היהודי תעביר את היוזמה לצדם.
ג. חיזוק השליטה היהודית בא"י- יכולה להיעשות רק באמצעים כוחניים.
ד. הבלגה= פחד- הערבים מפרשים הבלגה כחולשה וכחוסר יכולת להגיב. דבר זה רק מדרבן אותם יותר. או במילים אחרות הם ידחפו עד לאן שיוכלו עד שמישהו יעצור אותם.
הויכוח לא הוכרע מעולם שן עם תחילת מלחמת העולם השניה חדל האצ"ל מפעולותיו ולמעט הלח"י התגייס רובו הגדול של היישוב למלחמה בנאצים.