בניין הבית הלאומי היהודי ויחסי יהודים, ערבים ובריטים בא"י בשנות ה-20. כתב
המנדט הקדמה בשנת 1917 כובשים הבריטים את א"י ובכך
מתחיל שלטונם של הבריטים למשך 28 שנים בא"י. בין השנים 1917-1920 משליטים הבריטים בא"י שלטון צבאי ובשנת 1920 מתבטל
השלטון הצבאי ובריטניה מחליפה אותו בשלטון אזרחי. בשנת 1922 מקבלת בריטניה אישור מחבר הלאומים לקיים שלטון מנדטורי בא"י. מהות המנדט שיטת המנדט נוצרה למעשה בסיום מלחמת העולם ה-1 והיא מחליפה את השיטה הקולוניאלית הישנה. בעיקרון הייתה זו שיטה שהעניקה סמכויות ניהול למדינה מסוימת בפיקוח חברי הלאומים על שטחי האימפריה העותמאנית וזאת לצורך קידום האוכלוסייה הנמצאת באזור המנדט והכשרת האוכלוסייה לעצמאות. מדי שנה בעל המנדט היה חייב למסור לוועדת המנדטים שבחבר הלאומים דין וחשבון על ההתקדמות הכלכלית, הפוליטית והחברתית באור השליטה כפי שמתחייב מכתב המנדט. באופן עקרוני שאפה השיטה להעניק אוטונומיה פנימית רחבת היקף לאוכלוסייה המקומית וזאת עולה מכתב המנדט. ביולי 1928 אישרה מועצת חבר הלאומים את נוסח המנדט הבריטי על א"י וזאת לאחר שנתיים של דיונים בין אנגליה, צרפת, איטליה, יפן ונציג האפיפיור, ע"פ ההחלטות שהתקבלו בועידת סן-רמו שהתקיימה ב1920 הוחלט כי צרפת תקבל מנדט על סוריה ולבנון והמנדט על עירק, מצרים וא"י יהיה בידי הבריטים. הבריטים ארגנו את השלטון המנדטורי כך שבראש השלטון המנדטורי בא"י יעמוד הנציב העליון אשר ימונה ע"י רשויות המדינה במקרה של א"י מונה הנציב מטעם המלך הבריטי בהמלצת שר המושבות בקביל לנציב פעלה מועצה מועצת ומערכת ענפה של פקידות. סוג המנדט שהושלט בא"י היה מסוג א'' שפירושו סיוע זמני מצד ממשלת המנדט, עד להענקת עצמאות. תוכנו של טופס המנדט בא"י טופס זה פותח בציטוט מהצהרת בלפור: "בריטניה כבעלת המנדט מקבלת על עצמה את ביצוע המנדט ותהיה אחראית לביצוע הצהרת בלפור. אחד מתפקידיו העיקריים של כתב המנדט היה להקים בית
לאומי יהודי. האזכור של הצהרת בלפור בכתב המנדט גורם לכך שהאחיזה היהודית בא"י מתחזקת ושבריטניה מחויבת עלפי העם היהודי בכל התפוצות, כמו כן האזכור של ההצהרה הופך אותה מדרגה של הצהרה לדרגה של מסמך בינלאומי מוכר ומחייב. חבר הלאומים מעניק ליהודים אפשרות להקים בית לאומי בהתבסס על הצהרת בלפור. אין ספק שטופס המנדט הוא שלם מרכזי בחזונו של הרצל מקום שיש כאן הכרה בין לאומית בצורך של היהודים בעצמאות (זהו חלק מתוכנית באזל). התחייבות הבריטים כלפי התושבים הלא יהודים בא"י באופן כללי ההתחייבות היא דאגה לזכויות של התושבים הלא יהודים: הכרה בשפה הערבית כאחת השפות הרשמיות, שמירה על זכויות המוסלמים במקומות הקדושים, הכרה בחגים ובימי מנוחה של כל העדות בארץ. ההתחייבות הבריטית לקידום הבית הלאומי היהודי הבריטים מתחייבים לקדם את הבית הלאומי היהודי. הם נותנים רשות לעליית יהודים, לקניית קרקעות ליהודים וכמו כן הם מכירים במוסדות המייצגים של היישוב והתנועה היהודית (ההסתדרות, הסוכנות היהודית, הרבנות הראשית) ובנוסף הם מכירים בשפה העברית כאחת מהשפות הרשמיות בא"י. ההתחייבות הבריטית הכללית אשר עולה מכתב המנדט 1. פיתוח הארץ לטובת כל אוכלוסיית א"י. 2. בניית תשתיות כגון כבישים, מסילות ברזל, רשת טלפונים, דואר נמלים. 3. קביעת גבולות א"י. 4. קביעת י-ם כבירת א"י והקמת השלטון הבריטי בעיר. 5. החלפת הלירה המצרית בלירה א"י אשר צמודה לליש"ט. 6. סיוע בהקמת תעשיות. 7. הקמת מנהל בריטי בא"י: הקמת מנגנון ומערכות משפט והקמת רשויות מקומיות ופיתוח ערים. משמעויות המנדט 1. שלטון המנדט מחליף את השלטון הצבאי הבריטי שהיה בא"י במשך שנתיים וחצי. השלטון הצבאי היה אנטי יהודי ואנטי ציוני ולכן הוא פגע ביישוב היהודי בא"י. 2. כתב המנדט פותח בהצהרת בלפור ובכך הוא מהווה המשך ישיר לחזונו של הרצל להשגת צ''רטר. 3. המנדה למעשה מכיר בקיומה של אומה יהודית. 4. מטופס המנדט משתמע שהציונות אינה תנועת מחתרת אלא פועלת בגלוי בשיתוף עם אחת מהמעצמות הבינלאומיות. דוגמא לכך היא העובדה שהנציב ה-1 שנשלח לא"י היה יהודי ציוני. 5. למרות טופס המנדט הדרך להקמת הבית הלאומי הייתה עדיין רחוקה. תקופת הנציב העליון הראשון הרברט סמואל (1921-1925) הקדמה הנציב העליון ה-1 שמגיע לא"י היה הרברט סמואל שהיה יהודי בריטי. היהודים שמחו מאוד על בואו של הנציב היהודי לעומת ערביי א"י שראו בבואו כישלון ופתחו במאבק לביטול הצהרת בלפור. תפקידו של הנציב היה בעייתי משום שהיה עליו לפשר בין אינטרסים יהודיים לאינטרסים ערביים תוך שמירה על אינטרס האימפריה הבריטית. החוקרים טוענים כי הרברט סמואל הסכים לקבל את המינוי מתוך רצון לסייע להגשמת הציונות דבר שהוא ראה בו אידיאל מוסרי וערך עליון. פעולותיו של הרברט סמואל – כלכליות. 1. חלוקת הארץ לארבעוזות בראש כל מחוז העמיד מושל. 2. קביעת גבולות ברורים לא"י ע"מ שיוכל לווסת את היציאה והכניסה לארץ. 3. השלטת חוק וסדר בא"י ע"י הקמת מערכת משפט וחוקים בריטיים. 4. הפיכת י-ם למרכז השלטון הבריטי. 5. הקמת חיל הגנה לא"י שהורכב משוטרים יהודים וערבים. פעולות למען היישוב היהודי 1. קביעת מכסת עלייה של 16,5000 יהודים בשנה. 2. פתיחת משרדי רישום קרקעות ומתן אישור למכירת קרקעות ליהודים. 3. הכרה במוסדות של היישוב היהודי: כנסת, הועד הלאומי, אסיפת הנבחרים והרבנות הראשית. בתקופתו נקבעו שני רבים ראשיים אחד אשכנזי והשני ספרדי. 4. סיוע במתן עבודות יזומות ציבוריות לאנשיי העלייה ה-3. 5. תמיכה בפתיחת האוניברסיטה העברית בי-ם. 6. סיוע בפעולות שיקום היישוב לאחר מלחמת העולם ה-1 וקביעת מדיניות הדרגתית של בניין בית לאומי. פעולות לפיוס העדה הערבית 1. הצהרה בפני הערבים כי הבית הלאומי היהודי לא ייפגע בזכויותיהם. 2. מינוי חג'' אמין אל חוסייני למופתי הערבי ה-1. אל חוסייני הפך לאויב הציונות מס 1. 3. נתינת אדמות לערבים בעמק בית שאן. 4. בלחץ הערבים מפרק סמואל את הגדודים העבריים. תקופת הנציב העליון השני – צ''ארלס פאלמור (1925-1928) הקדמה הנציב שהחליף את סמואל היה פאלמור, קצין צבא בריטי, שפעל באופן נוקשה. מינוי זה הטריד את היהודים בא"י ואילו הציבור הערבי קיבל את מינויו בתחושת הקלה וסיפוק. מדיניותו של פאלמר הייתה ליצור שוויון עד כמה שאפשר בין הערבים ליהודים. פעולותיו של פאלמר – פעולות חקיקה 1. בשנת 1929 הוא מחוקק את חוק האזרחות שפירושו: מי שנמצא בא"י לפחות שנתיים מקבל אזרחות ארץ ישראלית. 2. בשנת 1927 מאשר הנציב את התקנות של כנסת ישראל ובכך זכה היישוב היהודי והתנועה הציונית בהכרה חוקית לארגון הפנימי של המוסדות הראשיים של היישוב. פעולות כלכליות 1. תמיכה בעולים שמגיעים לא"י ע"י יצירת מקומות תעסוקה בעבודות ציבוריות. 2. הנציב חותם ב1926 הסכם של ממשלת בריטניה עם פנחס רוטנברג בדבר קבלת זיכיון להפקת חשמל ל-70 שנה. 3. ב1927 הוא מנהיג מטבע א"י ישראלי במקום המטבע המצרי שהיה נהוג. 4. הנציב מסייע לעיריית ת"א להימנע מפשיטת רגל ומהתמוטטות. פעולות צבאיות על רקע השקט היחסי שהיה בא"י מתכנן פאלמור תוכניות לארגון מחדש של כוחות הצבא והשיטור בישראל. לשם כך הוא מצמצם את כוחות הביטחון ומקים את "חיל הספר". כמו כן בהוראת הנציב נלקח הנשק שהוחזק בידי היישוב העברי. פעולות בתחום החינוך בתקופתו של פאלמור עלתה השתתפותה של ממשלת בריטניה בתקציב החינוך העברי. מאורעות תרפ"א הקדמה במרץ 1921 החלה התפרעות ספונטנית קצרה של הערבים כנגד היישובים היהודיים בא"י, התפרעות זו הייתה למעשה תהליך שקדם לפרוץ המאורעות במאי 1921 (במרץ 1921 מבקר צ''רצ''יל בא"י). לאחר מצעד שהתקיים ביפו החלו לפגוע הערבים בצועדים היהודים ומשם התפשטו המהומות לשכונות יהודיות בת"א כמו שכונת נווה צדק, נווה שלום ועוד. ההתפרעויות המשיכו גם בחדרה, רחובות ופתח תקווה. התפרעויות אלו מוגדרות כמאורעות תרפ"א אשר ביטאו הקצנה לאומית ערבית. עשרות יהודים נהרגו ומאות נפצעו. הגורמים באופן כללי יש לומר כי המגמה הבריטית של סיוע להקמת הבית היהודי לאומי הוא זה שיצר את הכעס אצל הערבים. 1. מינויו של הנציב הרברט סמואל (יהודי)- מינויו של נציב יהודי הרגיז את החברה הערבית בא"י כמו כן יחסו המועדף לציונות יצר מתיחות בין העדה הערבית לעדה היהודית. 2. עלייה יהודית לא"י- בתקופה זו מגיעה העלייה ה-3 לא"י והיישוב היהודי מתחזק. הבריטים נוקטים בתקופה זו מדיניות של עלייה חופשית ללא הגבלה ולכן הדבר יוצר התנגדות בקרב ערבי א"י התנגדות שיוצרת התעוררות לאומית ערבית. 3. הצהרת בלפור (1917)- ההצהרה מהווה את אחד מהגורמים המרכזיים למהומות בארץ. הערבים ראו בהצהרה מחויבות בריטית להקמת בית לאומי יהודי. 4. ביקור צ''רצ''יל בארץ- במרץ 1921 מבקר וינסטון צ''רצ''יל שהיה שר המושבות הבריטי בא"י. הערבים דורשים ממנו לסגת מרעיון הבית הלאומי היהודי. צ''רצ''יל משיב להם שבריטניה תמשיך לפעול ברוח הצהרת בלפור ותקים בית לאומי יהודי וכמו כן הוא מדגיש כי הקמת הבית הלאומי מושגת בזכות ולא בחסד. כמו כן הוא מוסיף כי הממשלה הבריטית רואה בעין יפה הקמת בית לאומי ערבי. 5. הסתה ערבית פנימית- החברה הערבית הותססה ע"י המנהיגים הן בארץ והן בעולם הערבי. ההתססות נעשו ע"י אסיפות וכינוסים והן ע"י פרסומים בעיתונים. בסוף שנת 1920 התכנסה בחיפה ועידה אשר כינתה את עצמה הקונגרס הערבי והחליטה לדרוש הקמת ממשלה ערבית לאומית. מתוך קונגרס זה נבחר הוועד הפועל הערבי אשר היה אמור לקדם את מטרות הקונגרס והחברה הערבית. למרות שהחברה הערבית בא"י הייתה מפוצלת, במערכה כנגד היהודים הם שיתפו פעולה ונלחמו כגוף אחד. קיימת השפעה מהנעש