מקובל לחשוב שמי שתרם את התרומה המרכזית ליישוב המתפתח בא"י בזמן העלייה השנייה ( 1904- 1914), ולאחר מכן, הם ציבור הפועלים.
אלו אותם
חלוצים צעירים שהגיעו לארץ מרוסיה - בהשפעת התנועה הסוציאליסטית - במטרה להקים צורות התיישבות שיתופיות (קיבוץ, קבוצה) ויישמו את האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלהם בא"י.
כאשר אנו מזכירים כיום את המילה ציונות אנו חושבים על אותם הצעירים חדורי המוטיבציה ונוטים לשכוח את רוב רובו של היישוב הארצישראלי שהיווה באותה התקופה כ- 90 % מכלל האוכלוסיה בזמן זה. החוקרים מעריכים כי הפועלים מנו בתק'' העלייה השנייה כ- 2000 נפש בסה"כ מתוך גל
עלייה של כ- 30,000 איש.
במאמר זה נבדוק מחדש האם רק פועלי העלייה תרמו ליישוב היהודי באותה התקופה?
והאם רק להם הייתה אידיאולוגיה התיישבותית מבוססת?
בהכללה ניתן לומר שהיישוב העירוני הוא הראשון שפיתח תפיסה ממלכתית בא"י, זאת אומרת, תפיסה לאומית- פוליטית. כמו כן, התפתחותם של מוסדות תרבות עבריים גם כן ניתן לזקוף לזכותה של קבוצה זו.
תפיסה ממלכתית:
אנשי היישוב העירוני השכילו ליצור תשתיות ראשונות למוסדות רבים, ולעצב מעין "מדינה בדרך", זאת בניגוד לפועלי העלייה שהתרכזו אך ורק בהקמתם של צורות התיישבות חדשות.
להלן כמה דוגמאות:
1. הסתדרות המורים- גרעין למשרד חינוך ממלכתי: החינוך העברי הלאומי היה התחום הראשון אשר אנשי א"י ביקשו להעמיד תחת אחריותם. היישוב העירוני העמיד בראש יעדיו את המטרה של "הטבת מצב החינוך בא"י. מספר בתי הספר העירוניים החדשים גדל מאוד בעשור של העלייה השנייה, והם היוו אבן שואבת לעליית מורים לא"י. כתוצאה מתפיסה רחבה זו עוצבה מדיניות חינוכית כוללת: גיבוש תוכניות לימודים, עידוד והפצה של ספרי לימוד עבריים, עיצוב חגיגות לאומיות והוצאת כתב עת לענייני חינוך.
2. בית משפט השלום העברי- רשות שיפוטית עברית חדשה: הרצון לכונן ישות אוטונומית בא לידי ביטוי גם בהקמת רשות שיפוטית עצמאית. עד כה היו ענייני המשפט של יהודי א"י נתונים לסמכות הרבנים, לוועדי המושבות או למערכת השיפוט העות''מאנית. הפניות הרבות שהשתמרו בספר הפרוטוקולים של בית המשפט, מעידות על המעמד לו זכה בקרב בני היישוב ועל הכמיהה ליצירת סמכות שיפוטית עברית עצמאית. בית המשפט המשיך לפעול גם בשנות המנדט.
פיתוח ענפי תרבות עברית ארצישראלית חדשה
תרבות לאומית ייחודית הינה ממאפייני הלאומיות המובהקים ביותר.
בשנות העלייה השנייה הושם דגש רב ביישוב העירוני על פיתוחה של התרבות הישראלית, תרבות זו הייתה שונה מהתרבות של היהודי בגולה ובא"י צמחה תרבות יהודית בעלת גוון חדש. ישנן דוגמאות רבות לפיתוחה של התרבות להלן אציג שני ענפים שונים שהתפתחו בארץ באותה התקופה:
1. בצאלאל- טיפוח אומנות עברית: בצלאל הוקם ע"י יהודי בשם בוריץ שץ שעלה לארץ ב-1906 במטרה לממש את חזונו "פיתוח אומנות עברית, וחברה המושפעת מאומנות זו" - בעינינו הדבר נראה אולי כמובן מאליו אבל אומנות ישראלית לא הייתה קיימת עד לזמן זה. בוריס שץ הפליג בחשיבותה של האומנות וראה בא כתחילת סמל תחייתנו. שץ לא רצה לטפח רק אומנות ישראלית אלא גם טיפוס של בעל מלאכה, מעין "חלוץ עירוני", יהודי שמהווה אנטיתזה ליהודי הגלותי.
2. תרבות הגוף- אגודת ההתעמלות מכבי: אגודת מכבי היוותה צעד נוסף לקראת עיצוב היהודי החדש, שחוסנו הגופני היה אמור להצמיח חוסן רוחני. מייסדי מכבי הצהירו שהם רוצים להשיב את הששון והשמחה למעונות ישראל. לאגודה היו שתי מטרות: א. התפתחות גופנית ב.הפצת הרעיון הלאומי. בניגוד לסטראוטיפ של היהודי הגלותי המדוכא ביקשה האגודה לעצב צעיר עברי משוחרר.
לסיכום אפשר לומר שחשיפת העשייה המגוונת של היישוב העירוני בשנות העלייה השנייה, מבהירה באורח חד משמעי כי "השקפות לאומיות מיוחדות" היו רווחות בקרב כלל הציבור בניגוד לעמדה הרווחת כי בארץ נעדרה הבורגנות הגדולה ועל כן השלימו הבורגנים הזעירים עם ההנהגה של החלוצים.
בעקבות מאמר זה נראה כי בעשור של העלייה השנייה הבורגנות היא זו שהנהיגה את היישוב והעמידה את האינטרס הלאומי בראש מעייניה.