בהמשך ישיר לטבח בכביש החוף,בו השתלטו מחבלים על אוטובוס וטבחו ב-35 בני אדם, ב-11 במרץ 1978,החל צה"ל במתקפה הגדולה עד
כה שביצע בלבנון,בלילה שבין ה-14 ל-15 למרץ.קצת אחרי חצות פתחו מטוסי חיל האוויר בהרעשה אווירית,ובמקביל החלה פשיטה משולבת של כוחות רגלים,שריון,ארטילריה וחיל הים.זמן קצר לפני תחילת הלחימה תדרך ראש אג"מ,האלוף רפאל איתן,את המפקדים במילים:"נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן".
כוחות צה"ל תקפו ב-4 גזרות עיקריות לאורך הגבול הלבנוני,מהים התיכון ועד לאזור שמצפון מזרח למטולה,בקדמת ה''פתחלנד'' במטרה ליצור רצף טריטוריאלי בין 3 המובלעות
הנוצריות בדרום לבנון כדי ליצור חגורת בטחון בשיתוף עם המליציות הנוצריות של מייג''ור חדאד.
כוחות צה"ל הגיעו עד לנהר הליטאני.דובר צה"ל הודיע שמטרת המבצע היא לעקור בסיסי מחבלים בקרבת הגבול,בתגובה הפגיזו המחבלים יישובים לאורך הגבול,2 תושבי קיבוץ מנרה נהרגו.
בהמשך המבצע הוסיף צה"ל להתבסס בכפרים הלבנוניים והמשיך להשתלט על שטחים נוספים.כוחות שריון ורגלים כבשו את העיירה בינת ג''ביל וטיהרו אותה ממחבלים כשהם עוברים מבית לבית,מס'' כפרים לבנונים ובהם העיירה תיבנין נכנעו מרצון לכוחוינו ובמהלך ההתקדמות מחבלים רבים הצליחו להימלט.
ב-21 במרץ הודיע שר הבטחון,עזר ויצמן,להפסיק את האש,לצאת מלבנון ולהמשיך במשא ומתן עם מצרים,כדי שלא להחמיץ את הסיכויים להשגת הסדר מדיני.
במטרה להביא רגיעה לאיזור ולפינוי הכוחות החליט האו"ם להקים כוח חירום ולהציבו בשטח,רק כעבור 3 חודשים נסוגו אחרוני החיילים מדרום לבנון.