יש כאן עוד משוגעים חוץ מהאדמה?
יש כאן עוד משוגעים לבד מן האדמה? הדיון הער בעקבות סרטו הנפלא של דרור שאול "אדמה משוגעת" ממשיך. אוסיף שתי הערות משלי.
הדבר הראשון שצד את עיני, הוא שבכל הביקורות האוהדות והפחות אוהדות שנכתבו על הסרט, ישנו "מובן מאליו" משותף: האם,
מירי, היא אישה "מעורערת בנפשה" ולכן כמובן דמות שולית בקיבוץ. אחת
שאינה תורמת דבר. כלומר, לפתולוגיה יש כתובת מוסכמת. שאר הדמויות והתהליכים החברתיים המוצגים בסרט הם או "רעים" או "לא רגישים" או "מוגזמים במתכוון" - הכל בסקלה שמחוץ להגדרות קליניות.
האמנם? מירי
לפחות מרגישה משהו, היא לפחות איננה נקמנית ואינה משתמשת באנשים בציניות לצרכיה. מירי היא דמות שמגיבה באופן שהולם את הסיטואציה הבלתי אפשרית בה היא חיה.
בפרסומת לסרט נאמר: הסרט עוסק בהתבגרותו של נער בקיבוץ הגדל עם אמו המעורערת בנפשה. אני הייתי כותבת: במרכז הסרט עומדים
ילד ואמו החיים בחברה לוחצת שאינה מכילה את האחר, השונה.
עניין שני שהטריד אותי בזמן הצפייה: דומה שקו ההגנה
המוסרי העקבי של חברים ובני קיבוצים הוא לעיתים קרובות כזה: מעשה שנעשה למען הכלל הוא תמיד נכון ומוסרי, העיקר שלא פעלת למען עצמך.
לכן אדם זר שיוצא להגן על ילד מפני תוקפנות של אחד "משלנו" אחת דינו, להיות מגורש מידית. השיפוט המוסרי סובל, במקרה זה, מסוג של התניה אוטומטית: מה שאתה עושה למען ה"קולקטיב" הוא תמיד מוצדק ונכון. בשם ההתניה הזאת אתה יכול לשתוק למראה ניצול, שחיתות, רמיסת החלש, כניסה ברגל גסה אל תוך צנעת הפרט ולהרגיש בסדר עם זה.
ולא.. אל תגידו לי שזה כבר נושא למחקרים אנתרופולוגים, כי הקיבוצים מופרטים והכל השתנה. זרמי המעמקים, הסוציאליזציה והמחוייבות לחברה - ולא למשפחה - שעברה עלינו, אינם נעלמים יום אחד בשל קובץ של פרוצדורות שמשתנות. כדי שכל זה ישתנה ,יש לפחות להכיר בכל העיוותים התפיסתיים הללו.
אדמה משוגעת עוד כאן.
אסנת אלון
סיכומים נוספים אודות יש כאן עוד משוגעים חוץ מהאדמה?