2.2
כתיבה ליטריסטית
מילים שיחקו תפקיד מאוד חשוב ביצירה הדאדאיסטית וזאת משום שדרכם יכלו האמנים
לשבור את
מוסכמות האומנות הקונבנציונלית . מילים היו חלק שעד כה לא "נגעו" בהם,
המילה נתפסה כבעלת מובן מילולי תקשורתי ותו לא.
הדאדאיסטים התנגו לרציונליזם המעוות שהקפיד להפריד בין כתב לדימוי חזותי, במופעי
קברט וולטר בלט הזילזול שרחשו ללשון , לחוקי התחביר , לרצף הלינארי של המשפט ,
להרגלי הקריאה ולהבנת הכתוב. ולכן, הם אימצו את השפה המדוברת והכתובה במאבקם נגד
החברה, תשומת הלב הופנתה אל צלילן של הברות ומילים ואל הפוטנציאל הצורני שלהן,
ובכך גילמו תפקיד חשוב בהשרשת הכתב והמילה ביצירה הפלסטית
דוגמא לכתיבה ליטריסטית ניתן לראות בתמונה הבאה
זהו פוסטר דאדאיסטי הנקרא הלב המזוקן
משנת 1923
אל הכתיבה הליטריסטית הצטרפה גם האידוגרפיה ,
אידאוגרפיה היא שירה מצוירת, כלומר שירה הבאה ליידי ביטוי בצורה גראפית. זהו סוג של
שירה שלא מסתפק רק בהבאת הטקסט, אלא גם מציג את משמעות הטקסט בצורה גרפית
ציורית .
אצל חברי תנועת הדאדא שימשה השירה האידיאוגרפית, כמוטיב ביטוי בולט, הם
ראו באותיות, כחומר גלם שדרכן יכלו לבטא הרבה יותר , ועל כן הן עדיפות על המילים
היוצרות משמעות.
ניתן לראות דוגמא לאידואוגרפיה בתמונה הזו :
זהו שיר אידאוגרפי בצורת מגדל אייפל
של גיום אפולינר (משורר, מבקר אמנות,
נחשב כאבי המונח סוריאליזם )
לסיכום : ניתן לראות שכמעט הכל קשור זה לזה אצל הדדאיסטים בתחילה עמדו אומנויות
הציור והפיסול כל אחת בפני עצמה , אך ברגע שהוכנס אליהם הכתב על כל אפשרויותיו
הפונטיות –נפרצה המסגרת האומנותית הנוקשה ומשם היד נטויה אנחנו נראה בפרק הבא כיצד
האומנויות הפלסטיות האלה השפיעו על ההופעות הבימתיות של התאטרון הדדאיסטי.
3
דאדא ותאטרון
תנועת הדאדא וחבריה תרמו רבות להתפתחות האומנות הפלסטית על כל רבדיה אבל מלבד הפעילות
הענפה הזו תרמה התנועה רבות גם לעולם התיאטרון , שכן כל אותם מפגשים בקברט וולטר היו
מלאים במייצגים תיאטרוניים אשר שינו את פני התיאטרון כפי שהוכר עד אז .
הדאדאיסטים חיפשו להרגיז את הקהל ולהעליבו כחלק ממטרתם לשנות את פני האומנות הבורגנית.
הם לא העלו מחזות שלמים וארוכים בעלי התחלה , אמצע וסוף ברורים אלא פנו יותר לכיוון
מייצגים תיאטרונים קצרים ונקודתיים. יצירותיהם התאטרוניים של הדאדאיסטים קיבלו
פרשנויות שונות וניתן לראות בהם את סמני המרד הדאדאיסטי – מחאה גלויה כנגד הרעיון של
אומנות קונבנציונלית שכלי התקשורת העיקרי שלה הוא מילים
בפרק זה בחרתי לעסוק באומנות התיאטרון הדאדאיסטי במרכיבי המופע ודרך ביטויים על הבמה
ובנוסף התעניינתי לדעת כיצד קיבל הקהל את התיאטרון החדש הזה....
3.1
מרכיבי המופע :
ניתן להבחין בשלושה סוגי מופע דאדיסטיים :
א. שירה סימולטאנית : במקור זוהי המצאה של הפוטוריסטים אשר במופעיהם במילינו נהגו
להקריא שלושה שירים במקביל .
הוגו באל אמר על השירה הסימולטאנית שהיא " מייצגת את מאבק הקול האנושי כנגד
העולם המאיים ללכודו ולהשמידו" (11) .
הדאדאיסטים פיתחו את רעיון השירה הסימולטאנית לשירה סימולטאנית פוליגלוטית ,
כלומר השירים היו בשפות שונות .
דוגמא לשירה סימולטאנית הוא שיר שנקרא "האדמירל מחפש בית להשכרה" שהוקרא ברומנית ,
צרפתית וגרמנית ע"י מרסל ינקו , טריסטן צארה וראול הולנסברג .
ב. ברוטיזם : " מוסיקת רעש " שירה של הברות חסרות משמעות בליווי צלילים מכלים
שאינם כלי נגינה מקובלים כגון: כלי מטבח, תיבות מברשות , מקלות ומטאטאים ואף
נגינה על פסנתר באמצעות נעל , כל אלה יצרו רעש מחריש אוזנים המקשה על
השמיעה ומרגיז את הקהל .
שיר ברויטסטי מתוך המניפסט הדאדאיסטי (1918) : "מתאר חשמלית כמות שהיא ,
את מתצית החשמלית על פיהוקו של הרנטייר שואג וזאקת הבלמים " (12)
אנשי הדאדא הביאו את הברויטיזם לשיא מימושו .
ג. שירה פונטית : טקסט של הברות וצלילים חסרי משמעות , הנקרא כשיר . מטרת
הדאדאיסטים בשירה הפונטית הוא לבטל את משמעות המילה הכתובה שלדעתם נהרסה
ע"י העיתונאות ובמקום זה לשים דגש על הצליל של המילה .