2
דאדא בעולם האומנות
חברי תנועת הדאדא עסקו במגוון תחומי אומנות כגון :
אומנות פלסטית ויזואלית (ציור ,
פיסול
, כתיבה פונטית וכו') ואומנות פרפורמטיבית ( שירה , ריקוד, ספרות וכו' ) עולמם
האומנותי של חברי התנועה היה כה נרחב שקשה להכילו בעבודה אחת ועל אחת כמה וכמה
בפרק אחד מתוך העבודה . בפרק זה בחרתי להתמקד בתחום האומנות הפלסטית וזאת משום
שברצוני להראות כיצד
אומנות פלסטית שבמהותה אינה אומנות פרפורמטיבית בימתית
השפיעה רבות על המייצגים התאטרוניים של חברי תנועת הדאדא .
הנושאים חולקו 2 תתי פרקים , הראשון יעסוק בציור פיסול והשני בכתיבה פונטית .
2.1
ציור ופיסול דאדאיסטי :
כשאני חושבת על המושג "ציור" מייד עולה לי בראש תמונה של צייר היושב מול הדוגמנית
שלו או מול הנוף המרהיב ובעזרת משיכות מכחול וקומפוזיציה מוגדרת הוא "מעתיק" את
העולם החיצוני אל בד הציור שלו , אך אצל אמני הקבוצה הדאדאיסטית אומנות הציור נתפסה
במובן ההפוך לגמרי . האמנים הדאדאיסטים חיפשו לשבור את כללי האומנות המסרתית וכך
ניתן למשל לראות ביצירותיו של האמן מרסל
ינקו השפעה רבה של הסגנון הקוביסטי .
קוּבִּיזְם – " זרם באומנות שראשיתו בתחילת המאה (ה-20) , מאופיין בשימוש בטכניקה של הצגת צדדים שונים של עצם תלת מימדי , זה לצד זה או זה על גבי זה , על ידי הפרדתו לגופים הנדסיים פשוטים ביותר כגון קובייה, חרוט וכו' ושילובם באופנים שונים . (9)
ינקו הרבה להשתמש בהדבקות , בשבירת החלל , הדמויות והחפצים כך ניתן לראות ביצירתו
נשף בציריך משנת 1916
ציור המשקף את התקופה של
הנשפים והקברטים שאורגנו על-ידי
אנשי הדאדא.
בנוסף לציורי הקולאז' שלו , מרסל ינקו היה גם מפסל ויוצר מסיכות אשר שימשו את האמנים
במופעיהם השונים בקברט . המסכות משלבות בתוכן אלמנטים קוביסטיים ואקספרסיוניסטיים.
אקספרסיוניזם – זרם באומנות ובספרות שתחילתו בראשית המאה ה20 , השם את הדגש במתן ביטוי לתחושות הפנימיות של האמן ולא בתיאור מדוייק של המציאות החיצונית , ומאופיין בהצגה מעוותת של המציאות ובשימוש בסמלים . (10)
המסכה נעשת בצורה של קולאז' ועשויה מעץ , קרטון, צבעי גואש ועוד חומרים סינטתים ,
ומטרתה להיות ביטוי לָצורֵך במציאות שונה .
"מסכה" מרסל ינקו – 1919
מרסל ינקו נהג להופיע על הבמה כחלק מההצגה ולתת הסברים על יצירותיו .
מסכותיו עזרו להביע את האומנות הפרימיטבית והפולקלוריסטית כאשר האמנים רקדו עם
המסכה על פניהם .
בנוסף למרסל ינקו ניתן לראות ביצירותיו של ז'אן ארפ -את הזיקה לאומנות מופשטת .
ארפ יצר יצירות הבנויות בעיקר על "המִקריות" תוך שימוש בצורות גימאטריות וקווים
פשוטים כך למשל נוצרה יצירתו :
קולאז' "עם ריבועים המסודרים על פי חוק המקריות "
משנת 1916-17
הקולאז' נעשה על פי רעיון המקריות – ארפ רשם רישום
ואז קרע אותו בעודו נותן לחתיכות הנייר להתפזר לכל עבר
לאחר מכן הוא הדביקן בדיוק לפי הצורה שנפלו.
ובכך למעשה הוא מבטא את האידיאולוגיה הניהליסטית של
התנועה הדאדאיסטית לשבירת החוקיות באומנות .
ארפ השתמש ברעיון "המקריות" גם כשיצר את תבליטי העץ שלו שם השתמש בטכניקת
האסמבלז' , הוא חתך משטחי עץ בכל מיני צורות ואז הדביקם זה מעל זה .
ניתן למצוא בפסליו מעט מההומור האבסורדי – דאדאיסטי.
תרומתו העיקרית של ארפ לתאטרון הדאדאיסטי הייתה בכך שהביא את רעיון המקריות
לשירה הדאדאיסטית , הוא שיבץ מילים ומשפטים שנגזרו מעיתונים ובנה מהם שיר דאדאיסטי.
אדם נוסף שבחר להשתמש באומנות בעלת גוון אבסורדי – דאדאיסטי בכדי להביע את סלידתו
מהאומנות המסורתית היה מרסל דושאן ( אמן ומהפכן צרפתי – אמריקאי ממקימי תנועת
הדאדא בניו יורק ) .
דושאן היה אבי ה"רדי מייד" – שימוש בחפצים קיימים שיצאו מכלל שימוש והצגתם כיצירת
אומנות למרות שאינם יצירת אומנות כלל.
יצירות ה"רדי מייד" של דושאן מבטאות בצורה נהדרת את האידיאולוגיה הדאדאיסטית וזאת
משום שעצם הבחירה בחפץ שאינו אומנות כמיצג אומנותי מתברג היטב בתוך הגישה
הניהליסטית שוללת האומנות של התנועה.
בתוך מכלול יצירות ה "רדי מייד" של דושאן ניתן לראות את : "המזרקה"
זוהי משתנה שיצאה מכלל שימוש עליה חתם דושאן
את השם ר.מוט שזהו שמו של יצרן כלים סניטריים .
וזוהי יצירה שערוריתית נוספת של דושאן
מונה ליה עם שפם או כפי שנחתם עליה :L.H.O.O.Q
בכך שצייר על המונה ליזה שפם רצה דושאן לערער את
המיתוס סביב היצירה הקלאסית הזו וכל מה שהאומנות
הקלאסית מסורתית מייצגת .
דושאן היה אחד האמנים שחקרו את הקשר בין המילה הכתובה לדימוייה החזותי , הוא נהג
להשתמש במילים בצורה מגוונת ויוצאת דופן עד לרמה של אבסורד מוחלט .
כך למשל עשה ביצירות ה"רדי מייד" שלו כאשר הוסיף למייצג החזותי מילים ומשפטים שיש
בהם אליטירציה – מטבע לשון או לשון נופל על לשון , לדוגמא ברפרודוקציה של המונה ליזה
המשופמת הוא חתם באותיות L.H.O.O.Q כך שאם אומרים אותם מהר זה נשמע כמו משפט
בצרפתית שפירושו 'חם לה בתחת' .
לסיכום – טכניקות הקולאז' , הפוטומונטאז' והאסמבלאז' שירתו יותר מכול את האידאה
הדאדאיסטית של שבירתה ופרוקה של היצירה ולאחר מכן משחק הרכבתה מחדש .
עבודותיו של דושאן וחבריו , השימוש במילים בצורה כה אבסורדית הן ביטוי לרגשי הבוז
שחשו כלפי התרבות המסורתית . דרך האירוניה והלעג הם ניסו לנער את קהלם הפסיבי
ולגרום לו להיות אקטיבי יותר , ומכיוון שהשימוש במילים ובאותיות נעשה בצורה כה
יצירתית יכול היה הצופה לקרוא ולהגיב באופן פעיל וביקורתי.