1.3
דאדא ציריך וקברט וולטר
ראשיתה של תנועת הדאדא נמצאת בציריך שבשוויצריה החברים בתנועה הגיעו
לשוויץ מרחבי
העולם: מרומניה, מגרמניה ומצרפת, שהיו נתונות במלחמה. וזאת משום
ששוויץ הייתה מקום נייטרלי. לאחר הקמתה , תנועת הדאדא גדלה והתפרשה לארצות
נוספות כגון: גרמניה , ניו יורק וצרפת . אך בתת פרק הזה אני בחרתי להתמקד בשוויצריה
וזאת משום ששם לדעתי טמון הגרעין הכי טהור וראשוני של התנועה .
פעילות תנועת הדאדא התחילה בציריך שבשווייץ כהתארגנות להעלאת מופעים וערבים
ספרותיים שארגן הוגו באל ב"קברט וולטיר" (Cabaret Voltaire) , בית קפה שהיה
שייך לאדם בשם יאן אפרים (Jan Ephraim). שמו הקודם של בית הקפה היה
"Holläandisch Meierei Cafe", והוא שונה ל"קברט וולטר" על שמו של וולטיר, הוגה
הדעות והסטיריקן בן המאה ה-18. הקברט כונה בתחילה "פאב האמנים וולטיר", אולם עד
מהרה הוא נודע בשם "קברט וולטיר". עם מייסדי הקברט נמנו טריסטן צארה, הצייר
מרסל ינקו, ז'אן ארפ ואשתו הציירת סופי טאובר, הצייר פרנסיס פיקבייה, הוגו באל
והצלם הגרמני הנס ריכטר שהיה מחלוצי האנימציה והקולנוע המופשט .
"הקברט" שימש כ"מועדון לילה ספרותי" בו נערכה תערובת מקורית של מופעי הקראת
שירה ערבים ספרותיים, העלאת מחזות אבסורדיים מיצגים בעלי רוח ניהיליסטית,
הופעות מוסיקאליות ,ריקוד ובנוסף הייתה בו גלריה לאמנות.
לצד יצירות עצמאיות ומקוריות הוצגו בקברט מיטב יצירות האמנים המודרניסטים בני
התקופה. מקום נרחב הוקדש לפעילות ספרותית שכללה הקראת ספרות ושירה
מודרניסטית, כמו כן הושמעו יצירות מוזיקליות כגון "Berceuse"(שיר ערשׁ) של קלוד
דביסי או סונטה לפסנתר וצ'לו (אופוס 32) מאת קאמי סן-סנס וּמוסיקה בְּרוּיִטִיסְטִית ,
כלומר "רעש הנובע משימוש בכלים שאינם כלי נגינה מסורתיים" , והציגו עבודות של
ציירים כגון פבלו פיקאסו לצד עבודות אמנות שיצרו חולי נפש. המופעים בקברט היו
פופולריים ופרובוקטיבים , המופיעים נהגו להתגרות בקהל ולהרגיזו בכוונה ואכן הקהל
היה מגיב בקללות וּבזריקת חפצים על הבמה , אך לרוב המופעים משכו קהל רב שנהנה
מהסאטירה ששמע גם אם כל מטרתה היא ללעוג לקהל עצמו שכן הקהל היה צמא
לשערוריות שסיפקו חברי הקבוצה .
שתי הדמויות המרכזיות בקברט היו הוגו באל וטריסטאן צארה. בעוד באל נתפש כמנהיג
האינטלקטואלי והאמנותי של התנועה, היה צארה אחראי במידה רבה לפרסומה הרב.
ב1918 מלחמת העולם הראשונה הגיעה לסיומה ועימה חל מפנה בדאדא של ציריך,
קברט וולטר שפעל במשך כשישה חודשים נסגר.
מרסל ינקו אומר בראיונו לפרנסיס מ. נימן (5) שהקברט נסגר משום שלא היה לתנועה
כסף להפעיל אותו וגם משום שהחוק בציריך קבע שעל כל המקומות להיסגר עד השעה עשר .
עם תום המלחמה ופתיחת השערים בין הארצות החלו להגיע לציריך אמנים רבים כגון
פרנסיס פיקבייה צייר ניהליסט מובהק שעד אז פעל בפריז ובניו יורק .
ב-9 באפריל 1919 נערך "ערב הדאדא" הגדול האחרון בציריך.
עד סוף שנת 1920 עזבו רוב חברי הקבוצה לערים שונות באירופה וזאת משום שהאווירה
בציריך שלא השתתפה במלחמה כבר לא היוותה קרקע טובה לאומנות פוליטית – מחאתית
ניהליסטית
וכך חדל
דאדא ציריך מלהתקיים .
1.4
גיבורי התנועה ותרומתם
בתנועת הדאדא על כל שלוחותיה בעולם פעלו הרבה אנשים שרובם היו אנשי מפתח
חשובים , אך בתת פרק זה אני בחרתי להתמקד ב שלושה טריסן צארה , הוגו באל ומרסל
ינקו אשר במהלך עבודת המחקר שביצעתי הם היו אלה שהשפיעו עלי ועיניינו אותי הכי
הרבה
טריסטן צארה (Tristan Tzara) (16 באפריל 1896 - 25 בדצמבר 1963), משורר
ואחד המייסדים של תנועת הדאדא, הוא היה האינטלקוטאל שמאחורי הקבוצה ובזכותו היא
זכתה לפרסום עולמי רב . בראיון שנערך עם ידידו הצייר מרסל ינקו, אומר ינקו את
הדברים הבאים:
" ...צארה היה אינטלקטואל מסוג שונה . הוא ידע לרגש את הציבור יותר מכל אדם אחר . הוא קילל , רב עם אנשים וצרח עליהם . ככל שעורר שערוריות גדולות יותר כן משך אנשים רבים יותר . צארה לא היה רק משורר מוכשר , היה לו גם כשרון גדול לפרסם את דאדא בכל רחבי העולם . בכל ערב בקברט היה בודק את אפשרויות הפרסום . כל מה שהתרחש בציריך היה נודע כעבור שלושה או ארבעה ימים בפריז , לונדון ואמריקה . צארה היה האדם הראשון בהיסטוריה שהצליח להתפרנס משירתו . אני זוכר שערב אחד חיפשנו אותו אחרי ההופעה כיוון שהקברט עמד להיסגר והיה צריך לשלם לעובדים , לבסוף מצאנו אותו ליד הקברט סופר את הכנסותיו..." (5)
טריסן צארה היה זה שחיבר את המניפסט הדאדאיסטי בשנת 1918 שם הביע את
אידיאולוגית תנועת הדאדא בצורה שלא משתמעת לשתי פנים תוך שהוא סותר את עצמו
ורעיונותיו שלו שוב ושוב .
מתוך המניפסט: " ...אני כותב מניפסט ואינני רוצה דבר . עם זאת אני אומר דברים מסויימים וכעיקרון אני מתנגד למניפסטים כשם שאני מתנגד לרעיונות. אני כותב מניפסט זה כדי להראות שניתן לעשות את הפעולות המנוגדות בעת ובעונה אחת ....אני לא בעד ולא נגד , ואינני מסביר , כי אני שונא את השכל הישר."
בנוגע לתנועה עצמה ולמהותה אמר צארה : "הדאדא נולד מתוך צורך בעצמאות , מתוך אי אמון כלפי הקהילה" .
..... נמאסו עלינו אקדמיות קוביסטיות ופוטורסטיות , מעבדות של רעיונות פורמאליים . כולם עושים אומנות כדי להרוויח כסף ולהחניף לבורגנים החביבים ." (6)
ב1920 עם תום מלחמת העולם הראשונה עזב צארה את ציריך לפריז שם חבר למשורר
אנדה ברטון וביחד הם הפעילו נקודה חדשה של התנועה שעסקה בעיקר במופעים
פרובוקטיבים ושירה דאדאיסטית . בחלוף השנים טריסטן צארה מאס בגישה הניהילסטית
ולכן הצטרף לתנועה הסוריאליסטית שהייתה מתונה יותר
טריסטן צארה נפטר בפריז ונטמן בבית הקברות מונפרנס.