1.2
הרקע הפוליטי חברתי שהביא להקמת התנועה
תנועת הדאדא נולדה בשל הצורך להרוס , לבנות ולהרוס שוב – העולם היה בכאוס
מוחלט. עוד טרום מלחמת העולם הראשונה היו אמנים כמו מרסל דושאן ופרנסיס
פיקאביה שהרגישו שתם זמנה של האומנות המסורתית המקובעת ודרך יצירותיהם
הביעו את עמדתם המתנגדת . כבר אז הם שאלו שאלות קיומיות בקשר להוויתו של האמן
ולתפקידו בחברה . נוסף על כך פרצה מלחמת העולם הראשונה שהתרחשה בין השנים
1914 - 1918, וזו הייתה המלחמה הראשונה, בה היו מעורבות אומות, המקיפות חצי
מהגלובוס, כלומר – מלחמת עולם.
כל החברה כולה עברה למצב מלחמה החל מגברים שגויסו לשדה הקרב
וכלה בנשים , ילדים וזקנים שנתרמו למערך . ובתוך כל הכאוס הזה חשו האמנים נבגדים
שכן עד מלחמת העולם הראשונה תפקיד האומן ויצירתו היה לשקף את מציאות החברה בה
הוא חי בין אם הוא מקבל אותה או לא , היו כללים מאוד ברורים של קומפוזיציה
ופרספקטיבה והנושאים לאומנות היו מוגדרים ( מושא התנגדותם של פרנסיס פיקיביה
ומרסל דושן ) .
אך בעקבות המלחמה התהוותה תפיסה בקרב האמנים הטוענת כי "אם האומנות היא ראי
החברה , הרי שחברה המובילה את עצמה , במו ידיה , לאובדנה , אינה ראויה לאומנות !" (2)
חברי תנועת הדאדא דגלו בניהליזם מוחלט והשתמשו באומנות כדי להביע את
מחשבותיהם כנגד המלחמה , החברה והבורגנות הם טענו שיש לברוא את העולם מחדש,
ללא סדר והיגיון - באקראי, מתוך תקווה לעולם טוב יותר, ללא מלחמות.
הוגו באל (אמן ומשורר גרמני –מחברי התנועה) שכתב את המניפסט - "על ידי אמירת
דאדא", שאל: "כיצד יוכל אדם להיפטר מכל מה שמריח מעיתונאות, מתולעים, מכל מה שנחמד ונכון, מכיסוי העיניים, ממוסריות, מאירופיות, מחדשנות?" . (3)
בנוסף להוגו באל גם ז'אן ארפ (צייר , פסל ומשורר שוויצרי – ממקימי תנועת הדאדא בציריך) נהג לכתוב רבות על המצב בעולם ותגובתם של הדאדאיסטים לכך :
"...בציריך, ב-1915 כאשר איבדנו כל עניין בבית המטבחים של מלחמת העולם , פנינו לאומנות . כשסוללות התותחים רעמו מרחוק , אנחנו צבענו, והדבקנו דיקלמנו וחרזנו , שרני במלוא גרוננו . חיפשנו אחר אמת פשוטה שתוכל , כך חשבנו להציל את האנושות מטירופה הזועם של התקופה . חיפשנו סדר חדש שיהא בכוחו לשקם את האיזון שבין גן עדן לגיהנום . אמנות זאת נהפכה בהדרגה , מושא להומור כללי . האם זה מפתיע שה"בנדיטים" אינם מבינים אותנו ? שגעונם הילדותי לשליטה מוחלטת גורם לאומנות עצמה לשרת את סכלותה של האנושות..." (4)
היצירה המחאתית באה מתוך הצורך להתנגד ללוגיקה אשר סימלה עבור הדאדאיסטים את
הסדר החברתי הקיים , המיוצג ומתוחזק על ידי פולטיקאים , מדענים ואנשי מוסר
המשתמשים בטיעונים לוגים להסברת והצדקת המצב המלחמתי , ועל כן התחמושת של
הדאדאיסטים במלחמתם הייתה הריסת הלוגיקה על ידי יצירות חזקות בוטות ומדוייקות
אשר אינן ניתנות להבנה מיידית אם בכלל .
הדאדאיסטים חיפשו מקום שבו יוכלו להביע את מחאתם ואת זה הם מצאו בציריך
שבשוויץ הניטרלית .