מיתוס האביב

לפי מיתוס האביב, למחזה הקומי יש מבנה עלילה מסוים המורכב ממספר יסודות. להלן תבנית המחזה הקומי:
א. במרכז המחזה עומד איש צעיר החושק בעלמה צעירה.
ב. ישנה דמות של הורה-אב, בדרך כלל- או דמות אחרת המסמלת את הסמכות ההורית, שמתנגדת בתוקף לאהבתם של הצעירים ומאיימת על מימושה.
ג. במהלך העלילה מתרחשת תפנית שמפילה את ההתנגדות ומאפשרת לאהבתם של הצעירים להתקיים. התפנית מגיעה בדרך כלל לקראת סוף המחזה.
בתוך התבנית שתיארתי מצויים כמה יסודות מורכבים. ראשית, בקומדיה חל מעבר מסוג חברה אחד לסוג חברה אחר. בתחילת המחזה הקהל מתוודע אל הדמויות החוסמות (הסמכות ההורית המאיימת) כדמויות השולטות בחברה בה מתרחש המחזה, וככאלה שקנו את המעמד הזה במרמה. החברה החדשה שנוצרת בסוף המחזה היא חברה שנבנתה על ידי התכסיס העלילתי- אותו תכסיס שהביא לתפנית עליה דובר קודם- וסובבת סביב הגיבור שזכה לממש את אהבתו ולחיות באופן מוכר וחוקי לצד הגיבורה. הרגע של גיבוש החברה החדשה מהווה את נקודת הפתרון בעלילה, ולעיתים קרובות מציינים את הופעתו בסוג של נשף חגיגי, חתונה או פולחן מסורתי ידוע. כל המכשולים בדרכו של הגיבור מהווים את חומר הגלם לעלילת הקומדיה לכל ארכה, וההתגברות על אותם מכשולים היא הפתרון הקומי.
בדרך כלל לא נמצא בקומדיה גיבור או גיבורה בעלי אישיות מעניינת או ייחודית. דמות הגיבור חייבת להיות נייטרלית ולעורר הזדהות בקרב הקהל. זאת בניגוד לדמויות של האב האכזר, היריב השחצן ודומותיהן. דמות הגיבור היא דמות ה"איקס" שמתגברת על המכשולים, ודמויות המשנה הן אלה שמציבות אותם ויוצרות התנגשויות. כאמור, בדרך כלל ההתנגשות היא בין אב לבן, אך כאשר אין אב בתמונה מקומו יכול להתמלא על ידי כל אדם ששותף לזיקתו של האב לחברה הממוסדת- דמות של אדם זקן יותר מהבן ועשיר ממנו. אחת מדמויות המשנה שעומדות לצדו של גיבור המחזה תבצע את התכסיס העלילתי הדרוש להפלת ההתנגדות ולמימוש האהבה. התכסיס יכול להיות האזנת סתר לשיחה כלשהי, זיכרון מיוחד ששולף את הפרט הנכון ברגע הנכון וכדומה. זהו פתרון הקומדיה. הקומדיה הולכת לרוב לקראת סוף טוב. הסוף הטוב מביא את הקהל על סיפוקו ונותן את התחושה המתבקשת של סגירת מעגל.
פתרון הקומדיה נובע בדרך כלל מתכסיס או תחבולה שנעשה למען גיבור המחזה, כדי שיוכל לממש את אהבתו. התכסיס מבוצע על ידי אחת הדמויות השייכות למעגל החברתי של הגיבור.
 המכשולים בדרכו של גיבור הקומדיה מוצבים בדרך כלל על ידי דמות שמייצגת את הממסד ואת הסמכות ההורית. מכשול שיהיה קיים בדרך כלל הוא ההתנגדות של אותה דמות בעלת סמכות לאהבת הגיבורה והגיבור. האב יהיה בדרך כלל אויב שאיפותיו של הגיבור, ואם לא האב תהיה זו דמות שמסמלת דברים דומים.
 "מיתוס האביב" מבוסס על מעין צורת משולש. חברת הגיבור- החברה הצודקת יותר, הנעלה והצעירה יותר, לוחמת בחברת המבוגרים- זו חברת הזקנים, החברה הממוסדת והמשעממת. חברת הגיבור מנצחת ומשליטה אווירה קלה ושמחה יותר בעולם בו מתרחש המחזה. הגיבור וחבורתו משנים את קני המידה החברתיים הנהוגים לכאלה הרצויים להם, אך תוך כדי כך חוזרים אל תור זהב שחל בעבר, בחברה שקדמה לחברת הזקנים הנוכחית בטרם התחילה עלילת הקומדיה. כך מתקבלת הרמוניה שלמה וסדר לפיו כל חברה זוכה בתור זהב משלה. מן הסתם גם חברת הזקנים שנוחלת מפלה במחזה תחשב ביום מן הימים לדוגמא ומופת, וכך גם הגיבור וחבריו שזוכים לממש את השאיפות ולחיות כרצונם יגיעו לימים של זקנה בהם הצעירים החדשים יתפסו את מקומם. "מיתוס האביב" הוא מיתוס ההרמוניה האנושית. בין החורף והקיץ שמתחרים על מקומם, תמיד יימצא האביב המזכיר לנו את עובדת חילוף העונות והמעבר הטבעי בין סוג אחד של מזג למשנהו.