Short Description of a new Technique

מאמר זה מנסה להגדיר את -אפקט הניכור-. מטרתו של אפקט זה היא לגרום לצופה לאמץ גישה ביקורתית וחוקרת כלפי האירוע התיאטרוני. על מנת ליצור אפקט זה יש להקפיד על מספר כללים: יש לנטרל (לטהר) את הבמה מן האילוזיה (הקסם). החלל צריך להיות נקי מכל כוונה להפנט ולסחוף את הקהל. על הבמה אין ניסיון ליצור מקום ספציפי או אווירה (סלון בשעת ערביים למשל), אין ניסיון ליצור אשליה שצופים באירוע רגיל. השחקן- בשביל ליצור אפקט ניכור עליו לשחק תוך כדי שהוא מראה את פעולת המשחק, מראה שהוא כעת מציג. אפקט זה מושג בזכות שימוש בג'סטות ברורות. הוא אינו מכוון ליצור אמפטיה אצל הקהל, ולא מנסה לשכנע כאילו הוא הדמות עצמה. ה"קיר הרביעי" נשבר, והשחקן פונה באופן ישיר אל הקהל. להבדיל משחקנים קונבנציונאליים (המשקיעים אנרגיה רבה בהבאת הפסיכולוגיה של הדמות אל הבמה), בטכניקת הניכור אין ניסיון ליצור אמפטיה אל הדמות. השחקן נמנע מלהביא קהל לידי הזדהות: הוא מציג את ההתנהגות של הדמות כמו שאדם רגיל (שאינו שחקן) היה עושה הצגתו של אדם אחר ומדגים כיצד הוא מתנהג, מבלי להיות מעורב ומבלי ניסיון ליצור אשליה של דמות. שחקן המבקש ליצור אפקט ניכור יעבוד על מניעים פסיכו לוגיסטיים, אבל בניגוד לשחקן רגיל, הוא ישתמש בהם במהלך החזרות ולא במופע עצמו. השחקן צריך להימנע מלחיות את התפקיד, ולכן יש להרבות בחזרות קריאה. עליו לזכור את תגובותיו הראשונות בקריאת התפקיד (הפתעה, התנגדות) ולשנן רגעים אלו, על מנת שיוכל לשחזר אותם על הבמה. כשהוא קורא את תפקידו הוא צריך להיות נדהם, לסתור אותו, לא לקבל אותו כמובן מאליו. לפני שהוא עובד על לזכור את הטקסט בע"פ הוא צריך לזכור היטב את תגובותיו הראשונות לגביו. על השחקן להעמיד את הדמות אותה הוא משחק במבחן תמידי. גם את מה שלא נאמר, עליו להוציא החוצה דרך הביצוע, וכך להעמיד אותו למבחן. עליו להראות בבירור לצופים שהוא בחר אפשרות אחת מתוך רבות. השחקן לא הופך לדמות בזמן הצגתה- הוא לא ליר אלא מציג את ליר. הוא יציג את הדמות בדרך הטובה ביותר אך לעולם לא ינסה לשכנע (את עצמו ואת הצופים) שהוא הופך להיות היא. (בדומה לבימאי המדגים לשחקניו כיצד לבצע דמות- הוא עושה זאת מבחוץ ואינו נכנס לדמות). כך הוא יציג דמות כציטוט, אבל לא כאימפרוביזציה של הדמות עצמה. שלושה עזרים ליצירת אפקט הניכור במשחק:
1. לומר את הטקסט בגוף שלישי.
2. לומר את הטקסט בזמן עבר
3. להגיד את הוראות הבמה בקול רם.
הדיבור בגוף שלישי או בזמן עבר יעזור לשחקן לא להקשר לדמות. אמירת הוראות הבימוי בקול גורמת לשחקן לדבר בשני טונים, וכך מנכרת את הטון שבו הוא משתמש באמירת הטקסט, דבר המרחיק אותו מהטקסט. גוף שלישי נותן להביט על הכל מרחוק, כך שהשחקן לא מאמץ נקודת מבט במחזה והופך להיות זר לטקסט. כך הוא יכול להתעלם מהעובדה שהוא מכיר אותו ויודע את סופו. השחקן אינו פונה לקהל בaside כפי שנהוג, אלא באופן ישיר.
שימוש בכותרות- נותנות עזרה בניסוח של האירועים החברתיים. לכותרת יש איכות היסטורית.
היסטוריזציה- השחקן משחק את האירועים בצורה היסטורית. הצופה צופה במשהו אוניברסלי, מה שמאפשר לו לנתח את האירועים באופן אובייקטיבי- לעשות השלכה ביניהם לבין המציאות ולבקר אותם מנקודת מבט עכשווית. השחקן עורך הרחקה, מטפל באירועים עכשוויים מנקודת מבט היסטורית: העכשווי מעצבן, את האוניברסלי נקבל.
אפקט הניכור הוא חלק מהתיאטרון האפי הגרמני. זוהי רמת מעורבות רגשית שונה מהצורה המסורתית אך לא ניתן לומר שזוהי טכניקה "לא טבעית". הגישה הביקורתית על הקהל היא אמנותית. היתרון המרכזי של אפקט הניכור- הוא חושף בפני הקהל את הדרך בה מנוהל העולם, את האיכות הטבעית שלו, עם ההומור והאמת, וכך נוצר ניתוק מהאלמנטים המיסטיים והדתיים מן העבר. ג'סטות- באכספוזיציה של האירועים ובאפיון הדמויות, מנסה השחקן להביא את המאפיינים והתופעות ששייכים למעגל החברתי של הדמות. בדרך זו הופעתו הופכת לדיון עם הצופים בנוגע לתנאים חברתיים. היא מעודדת את הצופה לאשר או לבטל את התנאים, בהתאם למעמד החברתי אליו הוא משתייך. המטרה היא לנכר את הג'סטה החברתית הנמצאת בכל אירוע- הכוונה היא להבעות פנים וגוף האופייניות למערכות יחסים בתקופה מסוימת. השחקן לא מנסה להסתיר את העובדה שהוא חזר והתאמן על הג'סטות (בדומה לאקרובט שמתאמן שוב ושוב לפני מופע). בגלל שהוא אינו מזדהה עם הדמות, הוא מראה לצופה מה הוא חושב עליה, שופט אותה. גישתו היא חברתית ביקורתית- הוא מנסה להעלות דברים מהספרה החברתית דרך הדמות. הקהל צריך להצדיק או לבטל את התנהגות הדמות, וכך דרך אופן ההצגה מתקיים "דיון" עם הקהל. אפקט הניכור מעלה את העניין החברתי בכל התרחשות.

סיכומים נוספים אודות Short Description of a new Technique