הרפורמציה כמחאה "למיתוס הנוצרי" באירופה של ימי הביניים

בספרו של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטר-דם" מתואר איש מחקר השוקד על ספריו ומתבונן בספר המודפס הראשון שלו, ואז הוא מביט דרך חלונו בכנסייה של נוטר-דם מהרהר בקול "זה יביא לסוף של זה", בכוונתו היה לומר שהספר המודפס יביא לסופה של הכנסייה, ואין הכוונה כאן לכך שהספר המודפס יביא את הקץ על האמונה הדתית, אלא שהדרך שבה הספר מתאר את העולם תשתלט על הדרך שבה הכנסייה תיארה את העולם.
ואכן, היסטוריונים מלמדים אותנו כי אנשים שחיו לפני מהפכת הדפוס ראו את העולם אחרת. במקום המילה המודפסת מילאו את עולמם של הנוצרים ציורים ודימויים חזותיים, שהיו אמצעי בדוק בידי הכנסייה הקתולית לשמור על מאמיניה ולדאוג כי יהיו תלויים באופן מוחלט במוסדותיה. את כתבי הקודש הכירו דרך דרשותיו של הכומר בלבד. הוא שתרגם, הוא שפרש, הוא שהסביר. קתדראלות הענק נועדו להמחיש למאמין הנוצרי את אפסותו וקטנותו. ציורי יום הדין<1> שקישטו את קירותיה של הקתדראלה אל מול תיאורי גן העדן, הבהירו לכל אדם בימי הביניים את תפישת הטוב והרע, את המותר והאסור, את הדרך להשגת גאולת נשמתו.
לצד הדימויים החזותיים השתתפו המאמינים הנוצרים מיום לידתם ועד מותם בטקסים. מטקסי הטבלה, בגרות, קבורה ווידוי, ועד הדרשות והמיסות רבות הפאר.
הידע והמילה הכתובה נשמרו בקנאות רבה בתחומיה של הכנסייה, דבר שהיווה את מרב כוחה בתקופת ימי-הביניים. ובכל זאת, בשנת 1517 תולה לותר (אף כי יש היסטוריונים הטוענים כי זהו מיתוס בלבד) על קיר הכנסייה את " תשעים וחמש התזות". כעבור כמה שבועות נמצא מי שיורידן, ידפיס אותן, ויפיץ את הרוח החדשה ברחבי אירופה.                                                                                                               
האם צדק המלומד מסיפור "הגיבן מנוטר-דם"? האם המצאת מכבש הדפוס של גוטנברג הרחיבה את מעגל הקוראים? האם בעקבות כך תשתנה תפיסתם לגבי ממסד הכנסייה?
תליית "תשעים וחמש התזות" על קיר הכנסייה הוא ציון דרך בלבד, וזיכרון היסטורי קולקטיבי דורש כאלה.
המצאת מכבש הדפוס הביאה עמה דבר נוסף – את רוח הרפורמה של ההומניזם שהתפתחה בעקבות הרנסאנס. הרפורמאטורים שהיוו את שכבת המשכילים תמכו ברעיון כי אין דוקטרינה דתית שניתן לתמוך בה על-ידי טיעונים פילוסופיים, וכך למעשה נגרם המשבר ברעיון של אחדות בין הגיון לאמונה, שכה אפיינה את מחשבת ימי-הביניים.
מרטין לותר והרפורמה שצמחה בעקבותיו, הדגישו את האדיקות הרגשית, וזו הצריכה הגדרה חדשה של האל. האדם, על כן, יכול להיגאל רק על-ידי הרצון של האל, דבר שחתר תחת הלגיטימציה של מוסדות הכנסייה. לותר לקח את האינדיבידואליזם, לפיו כל אדם יכול להיות הכומר של עצמו, וכי הסמכות היחידה היא כתבי הקודש.
עבודה זו תדון בטיעוניו של לותר כנגד הכנסייה, וטיעונים נוספים המופיעים במסות "אל האצולה הנוצרית של העם הגרמני", "על השבייה הבבלית של הכנסייה" ו"על חירותו של האדם הנוצרי", בהם מבקש לותר לעצב מחדש את הכנסייה ברוח הנצרות המקורית הטהורה.
ועל כן, כדי להבין את טיעוניו, אציג בחלקה הראשון של העבודה את "הנצרות הקדומה", אליה שאף לותר לחזור. חלקה השני של העבודה יתמקד בביקורתו של לותר על נצרות ימי-הביניים, שהרחיקה לכת מהנצרות הקדומה, את החלק הבא יהוו פועלו של לותר, המהפכה והשינויים שבעקבותיה. החלק האחרון יעסוק במבט ממוקד על כתביו של לותר ובחינתם לאור התהליך שעברה הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה.למרות המאבק של הכנסייה הקתולית כנגד הרפורמציה, למרות ניסיונות האינקוויזיציה והצנזורה שניסתה בכל כוחה לפקח ולהחרים כל מה שהודפס, בכל זאת קם והיה שינוי. אירופה, שהייתה "שקועה" כאלף שנים בתקופת ימי-הביניים ובדוגמת הכנסייה הקתולית, שינתה את פניה, ולמרטין לותר, עם "הרוח הגבית" של התפתחות הדפוס ורעיונות הרנסאנס וההומניזם, היה חלק נכבד בשינוי זה.                                                                                                                                          <1>Horror Inferno – הפחד מפני הגיהינום. משמעותו כיום – טרור.