ז'אן קלווין

ז''אן קלווין (10 ביולי 1509 - 27 במאי 1564), תאולוג ומשפטן צרפתי בן המאה ה-16 שהיה לאחד הרפורמטורים החשובים של הדת הנוצרית, וממוביליה של תנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית. אבי הקלוויניזם, זרם דתי חשוב הקרוי על שמו.
ז''אן קלווין נולד בנויון (Noyon) שבמחוז פיקארדי ב–10 ביולי 1509. נויון, עיירה בישופית קטנה, השוכנת על שפת נהר ורסה (Verse), צפונית מזרחית לפריז. בתקופת ילדותו של קלווין הבישוף של נויון ישב בקתדראלה גותית בת כמאתיים שנה במרכז העיירה, קתדראלה שבנייתה נסתיימה בסוף המאה ה-12. אביו של הילד ז''אן, הצעיר מארבעה בנים, החזיק בקתדראלה במשרה פקידותית-כנסייתית. אמו של קלווין מתה בעודו צעיר. אביו התחתן שנית, ושלח את קלווין, הילד בן השש, לאימוץ אצל משפחת אצולה שהתגוררה בשכנות, שם זכה לחינוכו היסודי. בהיות קלווין ילד בן שמונה פרסם בוויטמברג נזיר אוגוסטיני בן 34 בשם מרטין לותר 95 תזות היוצאות נגד האינדולגנציות - מכירת מחילה תמורת כסף, ונגד הרעיון של סמכות אפיפיורית על נשמות המתים בפורגטוריום, הממתינות להיכנס בשערי גן עדן. כעבור שלוש שנים, לאחר סדרה של ויכוחים תאולוגיים עם הכנסייה, הוחרם לותר (1520), אך הדי הפולמוס הדהדו בכל היבשת.
ב-1521 שלח אביו של קלווין את הילד בן ה-12, אותו יעד לכמורה, לאוניברסיטה בפריז, המרוחקת כשלושה ימי מסע מנויון. שם סיים קלווין את לימודי תואר הבוגר בתיאולוגיה והחל ללמוד לתואר מוסמך. שנות העשרים של המאה ה-16, השנים אותן בילה קלווין בפריז, היו השנים בהן החלה לפרוח תעשיית הדפוס ברחבי הערים הגדולות של אירופה. קלווין נולד רק כ-50 שנים לאחר הדפסת הביבליה הראשונה של תנ"ך גוטנברג בלטינית, אך עד 1500 כבר הודפסו באירופה יותר מ–20 מיליון ספרים, וקצב מכבשי הדפוס הלך וגבר..ב-1528, בטרם מלאו לקלווין 20, החליט אביו שמטעמים כלכליים מוטב יהיה שבנו ילמד משפטים. כך, בטרם סיים את לימודי הכמורה, נסע קלווין לבתי הספר בבורז''ה ואורליאן כדי ללמוד להסמכה לעריכת דיןבמהלך לימודי המשפטים, בהיותו כבן 20, נפטר אביו, לאחר שהוחרם על ידי הכנסייה בעקבות ויכוח עם קבוצת אנשי כנסייה בקתדראלה שבה עבד.
למרות שקלווין עזב את אוניברסיטת פריז, הוא לא הפסיק לעסוק בכתבי הומניסטים, הרצה במנזר אוגוסטיני באורליאן על רטוריקה, ובגיל 23 אף פרסם פרשנות לנאומו של סנקה על מידת הרחמים.
עם סיום לימודי המשפטים ב–1532 חזר קלווין לאוניברסיטת פריז לזמן קצר, וביסס את מעמדו כעמוד תווך בתנועת רפורמה שמדברת בגנות האפיפיורות. ב-1523 הועלה על המוקד בפריז הפרוטסטנטי הראשון, ז''אן ואלייה. אך למרות רדיפות השלטון, ''התקשורת המודפסת הלותרנית'' שנשבה מגרמניה מאז 1517 תפסה לה אחיזה הולכת וגוברת בקרב צרפתים, בעיקר באזורי עוני ובקרב קבוצות שהיו מסוכסכות עם המשטר. (אלה נקראו מאוחר יותר הוגנוטים, וקיבלו עליהם יותר מעקרונותיו של קלווין על פני אלה של לותר, והפכו במהרה לכוח פוליטי חתרני, שנרדף מאז ואילך על ידי המונרכיה הצרפתית, בהפוגות, דרך מלחמות הדת וטבח ליל ברתולומיאוס הקדוש עד האדיקט מנאנט ב- 1598, ולאחר ביטולו נרדפו שוב, עד המהפכה הצרפתית ב-1789).
אם כי קלווין, כמו הרפורמטורים האחרים, שלל מכל וכל את הווידוי והמחילה, כאדם שחש על בשרו את עצם הקיום האנושי כאשמה מתמדת, הוא חש אמפתיה כלפי קהילתו. "אדם לא זוכר את החטאים שחטא במהלך יום אחד, קל וחומר במהלכה של שנה שלמה". הוא עודד את המאמינים להתעכב ולהתוודות על חטאיהם, כי התעכבות זאת – "גם אם אינה מרפאת את הפצעים – היא מטהרת מהן את הרעל". בהתאם לעיקרון המרכזי בתורתו, הפרדסטינציה, קלווין סירב לאפשר למאמיניו את הנחמה שבסימנים לכך שעבודת האל שלהם מתקבלת, ובכך להקל על חרדתם. "אלה המטרידים עצמם במחשבה אם האל מקבל בברכה את מעשיהם אינם כנים באהבת האל שלהם". היעדר הנחמה שאותות חיצוניים כלשהם מעידים על מחילת מהאל הופכת את חייו של המאמין האדוק למסכת חוזרת ונשנית של חרדה ממעשי העבר, רפלקציה אישית אודותם, וחשש ממעשי העתיד.