האמת על ישוע הנוצרי

האמת על ישוע המאמר עוסק בסיפור אודות המטיף היהודי מהגליל שהיה לאחת הדמויות המרכזיות בתרבות האנושית בכלל ובתרבות המערבית בפרט. הוא שואל מי היה היהודי הזה? האם ראה את עצמו כמשיח וכמיסד דת חדשה? הֶחשב שהוא בן-האלוהים? הכותב מניח שישוע היה מטיף יהודי בן דלת העם, כמו מטיפים רבים בתקופתו ושניסה לשנות את העולם ואת המצב בעם ישראל ומנסה לענות חלקית על השאלות שלמעלה.   ארבעת הבשורות על פי מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן שנמצאות בתחילת הברית החדשה, משמשות לכותב כחומר רקע. הן עוסקות בתיאור חייו של ישוע. בשלוש הראשונות, הסינופטיות, (סינופסיס-ראיה יחד ביוונית) יש חומר משותף רב ונכתבו בשלושה טורים. המאמר מתייחס בעיקר לשלוש אלה הנחשבות נכונות יותר היסטורית אף שבמהלך השנים התגלו כתבי יד נוספים, שהיו בשימוש בקבוצות נוצריות, וספקו מידע על ישוע ועל משפחתו. על פי המחבר נכתבה הברית החדשה כטקסט דתי, ולכן יש מחלוקת באשר לאמיתות התיאורים ההיסטוריים בה. אחת השאלות המרכזיות שלו היא האם היה ישוע דמות היסטורית כפי שהוא מתואר בבשורות, או שנבדה כדי לשרת את מטרות מייסדי הכת הנוצרית בתחילתה. הוא דן בשלוש גישות כאלה אינן רואות בהן מסמך מהימן, אלה שמקבלים את התיאור חלקית, ואלה שרואים בו תיאור היסטורי אמין. הכותב מאמץ את גישת הביניים.  ישוע מטיף בגליל ורוכש לו חסידים מבין פשוטי העם אליהם הוא מכוון את דרשותיו. המשפט "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים. אשרי האבלים, כי הם ינחמו. אשרי הענוים, כי הם יירשו ארץ" וכו'' מתוך תחילתה של בשורת מרכוס מנחה את הגותו. ישוע מקרב אליו את הדחויים בחברה, העבריינים, המוכסים והזונות ואינו שולל את היכולת שלהם לחזור בתשובה. דרשותיו מורכבות ממשלים על פיהם הוא מנסה ללמד את תורתו: הוא מחיה מתים, הופך יין למים, צועד על המים ועושה דברים מופלאים נוספים. עם הזמן, הוא מפחית מערכן של המצוות המעשיות ומדגיש את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו ואת חשיבות המשפט, האמונה, החסד, האהבה והצניעות.  במהלך הזמן מתקבצת סביבו גם קבוצה של שנים-עשר תלמידים, בהם הוא רואה את שליחיו להפצת דבריו. עקב רדיפותיו של הורודוס מגיעים  ישוע ותלמידיו כמה ימים לפני חג הפסח להר הזיתים. בדרכו לעיר הוא חוזה את חורבנה, וכשהוא נכנס אליה רכוב על חמור הוא מתקבל בתרועות שימחה. ישוע ותלמידיו פונים לבית המקדש ומסלקים ממנו את הרוכלים, החלפנים ומוכרי היונים. לאחר מכן הוא מתחיל להטיף לעם בַעֲזָרָה ולהתווכח עם הכהנים והזקנים ששאלו אותו מדוע הוא מתנהג כך.  ישוע ותלמידיו עורכים סעודת ערב ("הסעודה האחרונה"). כותבי השורות חלוקים על מועד הארוחה, על פי אלה הסינופטיות היא נערכה בט"ו בניסן ולפי יוחנן - בי"ד בניסן. בסעודה הודיע ישוע לתלמידים כי אחד מהם יבגוד בו ויסגיר אותו. בסיום הוא פונה עם חסידיו לגת-שמנים, התפלל ובקש רחמים. במהלך התפילה מגיע תלמידו, יהודה איש-קריות, מלווה בהמון עם נשק. הוא ניגש אל ישו ומנשק אותו וכך מסמן מיהו. ישוע נתפס ומובל לסנהדרין. עדויות שקר מועלות שם על אמירותיו. ישוע לא משיב, כשנשאל אם הוא המשיח. הוא עונה לפי מתי:"אתה אמרת, אך אומר אני לכם, מעתה תראו את בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים." למחרת בבוקר מועבר ישוע לנציב הרומי פונטיוס פילָטוּס שישפוט אותו באשמת מרידה במלכות. והוא נידון למלקות ולצליבה. החיילים הרומים מענים אותו, שמים על ראשו עטרת קוצים ומכריחים אותו לשאת את הצלב. מחבר המאמר שואל מה משמעות המושג "מלכות השמיים", שיש להתכונן לבואה לפי ישו ? הוא רואה בגישה אחת מעין קריאה להכרה בייחודו של האל, שלמעשה הוא עיקר אמונה חשוב ביהדות ונבעה מהתנגדותו לתמיכה שנתנו השלטונות יורשי הורדוס לפגאנים בארץ. ההתנגדות הזאת הייתה שכיחה אצל היהודים בארץ בזמנים ההם. בכלל הייתה עוינות רבה בין היהודים לפגאנים.  עורכי הבשורות חששו מהשלטונות ולא רצו לעורר את התנגדותם המושג שאליו הטיף ישוע למעשה, אינו ברור, וכמספר החוקרים והאמונות כך מספר הפרשנויות למשמעותו.  ישו ניקרא כריסטוס לפי הדת הנוצרית, זאת אומרת משיח, אך האם הוא עצמו ראה את עצמו כמשיח? היהדות בתקופת ישו הכילה בתוכה דעות שונות על מהות רעיון המשיחיות. נראה כי האמונה ברעיון המשיח הייתה נתונה במחלוקת ונשללה על ידי רבים ונראה כי הביטוי "משיח" אינו ברור. גם באשר להיותו של ישו בן-האלוהים יש מחלוקת. ישו משתמש בביטוי אבי או אבינו פעמים רבות. מכל מקום, התפילה המרכזית בנצרות שחיבר ישו- תפילת האדון ("אבינו שבשמיים"), פונה לאל כמו לאבא.   נראה שהתשובה להיותו של ישוע בן האלוהים היא שלילית, כי ראיית אלוהים כמו אבא אצל יהודים הייתה נהוגה בימיו. אבל מספרת הברית החדשה? הוא עושה מספר מעשים שאינם מקובלים,כאלו שנראים כאילו הוא אינו רואה חובה לקיים את המצוות ומצד שני הוא מטיף לשמור כל תג ביהדות. הוא מבקר את ההנהגה הרוחנית ואת דרישותיה המעשיות, אך אינו מבקר את הרעיונות הדתיים המקוריים. האם ישוע היה בן יחיד? כותב המאמר טוען שהמחשבה שהיו לו אחים ואחיות, היא בעייתית, כי שהיא מעמידה בספק את סיפור לידת הבתולין ומערפלת את ייחודיותו. בכדי להתגבר על בעיתיות זו סופרו בבשורות החיצוניות גירסאות אחרות על משפחתו של ישו. לפי גירסאות אלו יוסף היה נשוי לפני נישואיו למרים, ואחיי ישו הם למעשה בניה של רעייתו הראשונה. הסברים מפותלים אלו נראים מאוד בעייתיים לאור פשט הכתוב, ממנו ברור כי היו לו אחים. והכותב מסכם: מן הסתם, לא היה ישוע יחיד ולא אב לילדים מאז אותו היום בו ניצלב ישו, ההיסטוריה האנושית קשורה בו ובסיפור חייו.