"ויתאספו אליו תלמידיו וישאל אותם לאמור : מה אומרים עלי המון העם - מי אני ?
ויענו ויאמרו
יוחנן המטביל ואחרים
אומרים אליהו, ואחרים אומרים נביא קם מן הקדמונים.
ויאמר אליהם ואתם, מה אתם אומרים מי אני ?
ויען פטרוס ויאמר : משיח אלוהים אתה".
לפני אלפיים שנה אדם צעיר בשם ישו הופיע ממדבר יהודה. הוא נע בגליל, נגע באנשים וריפא אותם. "מלכות שמים הגיעה, היא כאן בינינו" – הוא אמר להם.
אנשים תהו מי הוא אותו איש.
ישו זכה לכינויים רבים : נביא זעם, מרפא מתוך אמונה, מורד חברתי.
ישו מנצרת עשה ניסים, מיתוס של מישהו שירד מהשמים להושיע, ויחזור לשמים בסיום משימתו – בן האלוהים.
מותו של ישו יהווה מקור השראה לדת חדשה בשם "הנצרות".
ישו חי והטיף בארץ ישראל, הארץ המובטחת של העם היהודי.
אז, בשנת 63 לפנה"ס, הגנרל
הרומי פומפיוס שם מצור על המקדש בירושלים.
כאשר העיר נפלה, 12 אלף יהודים נטבחו בשם "פאק-רומנה" – השלום הרומי.
זו היתה ארץ בעלת היסטוריה דתית גאה, ואלו היו ימים עצובים ליהודים בארץ ישראל, שכן הם חיו תחת כיבוש, עם מאוד מאמין.
הורדוס הגדול היה מלך רומי הראשון ששלט בארץ ישראל במשך 36 שנים, ולא חלף יום ללא הוצאה להורג. העריץ מטיל האימה נפטר בשנה ה- 4 לפנה"ס – בערך בתקופה בה נולד ישו באזור הצפוני של יהודה.
בניו של הורדוס חילקו ביניהם את הממלכה : ארכילאוס שלט על יהודה ופתח את כהונתו ברצח של 3,000 יהודים שהתמרדו נגדו.
רומא הגלתה את ארכילאוס בתגובה למחאות קשות על התנהגותו, ופונטיוס פילאטוס מונה במקומו - גם המושל החדש היה שנוא על היהודים.
ארץ ישראל הוצפה בשודדים, נביאים, מורדים, משיחים לעתיד וקנאים, שזממו להפיל את השלטון הרומי. בגליל לבדו הרומאים צלבו אלפי מתנגדים יהודים.
העיר נצרת נחשבה לבית גידול של שודדים, ליסטים וגנבים, וגם מקום שבו פעלו קנאים ומהפכנים. אף אחד לא היה מעלה על דעתו שישו המשיח יכול להגיע מעיר כמו נצרת.
היהודים נאנקו תחת עול המסים וסבלו מרדיפות מצד השלטון הרומי, ורבים פנו לנבואות בתקווה לישועה, בתקווה להגעת מנהיג שיציל אותם.
רבים במאה ה- 1 ציפו שאלוהים יתגלה באמצעות משיח, גיבור, מלך.
כתבי ההיסטוריונים, ובעיקר אלו של יוספוס פלאביוס היהודי, מספקים מידע רב על הנעשה באותה תקופה, אך רק ספרי הבשורה מתארים את חיי ישו.
כנראה שלישו היו אחים ואחות אחת, אך אלו כמעט ואינם מוזכרים. בגליל נפוצה שמועה על נביא חדש שהלך בדרכי אליהו, שחי במדבר ואכל חרובים ודבש בלבד.
שמו היה
יוחנן המטביל. הוא הטיף על משיח שעומד להגיע, והוא גם היה זה שהטביל את ישו בירדן (הבשורה על פי מרקוס).
יוחנן המטביל מוזכר גם בכתבי ההיסטוריון הקדום יוספוס, ולכן מניחים שאכן היתה דמות כזו במציאות ,אך מעט מאוד ידוע עליו מלבד התיאור השופע בספרי הבשורה, שם הוא מוצג כממשיך נביאי התנ"ך. יוחנן הושפע מהאיסיים, כת יהודית שכתביה נמצאו במערות קומראן (מגילות ים המלח – נחשפו בשנת 1947).
במערות במדבר התגלו שרידים של יותר משמונה מאות מגילות - שרידי ספרייה ענקית.
כ- 95 אחוז מהטקסט נהרס. רוב המגילות נכתבו במאה ה- 1 לספירה ובשתי המאות שלפניה. אין בהן כל התייחסות לישו או ליוחנן המטביל, אך הם מתארים את חיי היהודים באותה תקופה. הם מתארים יהדות מגוונת למדי.
הכתבים שנמצאו נכתבו על ידי כת האיסיים - קהילה שחיה במערות קומראן ודעותיה היו דעות דומות לאלו של הדת הנוצרית.
הקהילה הושמדה על ידי הרומיים בשנת 68 לספירה, ובתיהם הפכו למבצר צבאי.
האיסיים התרחקו מאוד מהתרבות היהודית, והם פרשו למדבר וניהלו שם חיי נזירות טהורים, והתכוננו לסוף העולם המתקרב לדעתם.
ההיסטוריון היווני הליניוס כתב על הקהילה : "זהו עם בודד ויוצא דופן משאר עמי העולם, שחי ללא נשים, ללא אהבה, ללא כסף".
כתבי הקומראן דומים במידה מדהימה לכתבי הברית החדשה, והם כנראה השפיעו על הנצרות הקדומה. הם דיברו על המשיח שעתיד לחזור, והתיחסו לשלושה סוגי משיחים :
"משיח מלכותי", "משיח כוהן" ו"משיח נבואי".
במגילות מסופר על ה"משיח שנדקר" – טקסט קשה להבנה, שנותרו ממנו קטעים בהם נאמר שהמשיח נהרג וגם הרג בעצמו.
רוב החוקרים סבורים שמדובר במשיח צבאי, משיח שהורג אחרים. יש דמיון רב בין אמונות האיסיים ואורח חייהם לאלו של יוחנן המטביל ללא קשר ישיר לישו.
יוחנן המטביל כנראה אימץ את טקס ההטבלה מטקסים של האיסיים. יתכן שהוא היה חלק מהקהילה, ואז נפרד והחל להטיף באופן עצמאי.
כל 4 ספרי הבשורה מדגישים שישו הוטבל על ידי יוחנן. יוחנן המטביל חווה רגע של הכרה עמוקה, שישו הוא זה שאת בואו בישר.
בספר הבשורה של לוקס נכתב שיוחנן וישו הם בני דודים מדרגה שניה.
יש הטוענים שישו גם היה תלמידו של יוחנן בתקופה מסוימת, ואז פרש והקים קהילתמאמינים משלו. חלק מהטפותיו של יוחנן עברו למסר של ישו, ואז הוא החל לסטות מצורת ההוראה שלו ומתכניו. ישו גיבש קבוצה גדולה של מאמינים, חלקם היו מאמיניו של יוחנן.
גם ישו בדומה ליוחנן האמין ב"קץ כל הימים" - חזיון אפוקליפטי של מלכות השמים שעומדת להגיע, ואפילו האמין שזו כבר הגיעה בחלקה.
יוחנן ציית באדיקות לחוקי היהדות, ואילו ישו נטה להפר את החוקים לעיתים קרובות, וגם נהנה מתענוגות החיים.
יוחנן התנתק מהחיים והדגיש מסר של מערכת חטא-חרטה-משפט.
ישו יצא והחל להטיף את ה"בשורה הטובה" שלו. הוא הסתובב והכריז שמלכות שמים
נועדה לכולם.
"ויהי בהתהלכו ליד ים הגליל וירא שני אנשים אחים את שמעון הנקרא פטרוס ואת אנדרי
אחיו. והמה השליכו מצולה בים כי דייגים היום. ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדייגי
אנשים" (הבשורה על פי מתי).
כהונתו הדתית של ישו החלה כאשר היה בן 30, והיא נמשכה כ- 3 שנים בלבד בהם לימד, עשה ניסים והיה מעורב באירועים דרמטיים שערך.
לאחר מות ישו, ממשיכי דרכו המשיכו להטיף את תורתו, משולבת במסורות שבעל-פה. תורתו החלה להיות מופצת בהרבה קהילות נוצריות חדשות.
בשלב מסוים האמרות והסיפורים הועלו על הכתב, אך המסמכים המקוריים אבדו זה מכבר. ספרי הבשורה הראשונים היו כנראה אוסף של אמרות ופתגמים, ולאחר מכן נערכו לספרים – כל אחד מספרי הבשורה מתייחס בדרך שונה לאותו מידע בהתאם לקהל היעד.
מרקוס כתב בשפה חסכנית ופשוטה מקורבת מאוד לשפת העם. אצל מתי, ישו מופיע בהקשר הלקוח מכתבי היהודים ותרבותם – הוא הנהיג כנסייה של נוצרים ממקור יהודי.
הסברה היא שלוקס היה רופא, וישו מוצג בספרו מעט אחרת משאר הספרים : עדין יותר, דואג במיוחד לנשים ולעניים.
הספר של יוחנן סותר לחלוטין את שלושת הספרים האחרים, ובכתביו יש יסודות רבים מהפילוסופיה היוונית.
סיפורי ישו מוצגים בצורה שונה בכל אחד מהספרים הללו.
"ויהי ככלות ישוע לצוות את שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרוא בעריהם. ויוחנן שמע
את מעשי המשיח וישלח שניים מתלמידיו. ויאמר אליו : האתה הוא הבא אם נחכה לאחר ?
(הבשורה על פי מתי)
ישו מתמסר לכהונתו הדתית וחש שליחות בתפקידו, מה שכותבי הבשורה הדגישו וחידדו כתפקיד המשיח. ישו ההיסטורי כנראה לעולם לא הכריז על עצמו משיח. באותה תקופה רבים התחזו למשיח בכפרים, מה שיכול להסביר את הימנעותו של ישו להשתמש בתואר זה.
ראשו של יוחנן המטביל נערף על ידי אחד מבניו של הורדוס זמן קצר לאחר שישו החל בפעילותו כמטיף. ישו חשש שגם גורלו עלול להיות דומה, במידה ויאיים להפר את המצב הפוליטי הקיים.
"מלאה העת והגיעה מלכות האלוהים" (הבשורה על פי מרקוס).
"מלכות שמים" פורשה בצורה שונה על ידי אנשים שונים. ישו בעצמו לעולם לא הגדיר במדויק את מלכות השמים, אך הוא השתמש בסיפורים ובסמלים כדי לתארה.
"מלכות שמים" בעיני ישו ויוחנן מסמלת קבוצת אנשים שהתכוונו להיצמד בחייהם למצוות התורה ולטבע האל כפי שהם הבינו אותו – חיים מאוד מוסריים המוקדשים לאדם אחר עם דגש על צדק ושוויון לכל.
יוחנן המטביל הטיף לקיום מחמיר של מצוות היהדות. ישו קרא תגר על התורה ועל חוקי היהדות. הוא האשים את הפרושים בצביעות. הוא טען שהמנהיגים הדתיים מילאו באופן כפייתי אחר הכתוב בתורה מבלי להבין את רוח הכתוב.
הפרושים, מבחינתם, הזדעזעו מהתנהגותו של ישו וכינו אותו שתיין וזללן המתחבר עם חוטאים. הם האשימו אותו בחילול שבת, כשריפא אנשים חולים באותו יום קדוש ובהאשמות נוספות. דעותיו אלו של ישו יצרו לו אויבים רבים.
האנשים ציפו למשיח שישחרר אותם מעול השלטון הרומי (משיח מדינאי-צבאי), אך ישו לא היה משיח מהסוג הזה. הוא לא הטיף לאלימות כלפי השלטון המשעבד הרומי. הוא הטיף לאהבה ולהגעתה של מלכות שמים.
אחרי מותו של ישו, הכנסייה הקדומה הורכבה בעיקר מיהודים. רובם המשיכו לקיים את מצוות היהדות ומנהגיה. אך כאשר התנועה התרחבה, מספר היהודים-נוצרים התמעט לעומת מספר הגויים. בסופו של דבר, הכנסייה עקרה אותם משורשיהם היהודים, והיהדות והנצרות המשיכו בשתי דרכים נפרדות ושונות.
המסורת תיארה את ישו כמייסד תנועת הנצרות, זאת למרות שגם הוא נותר יהודי מאמין בכל חייו. ישו התמקד בדיבר "ואהבת לרעך כמוך", והרחיב אותו גם לאהבת האויב.
הוא חידש את פני היהדות במגוון נושאים. הוא הטיף לאהוב את הגויים, את האנשים בשוליים, כמו גובי המיסים והפרוצות.
הוא הפך את האנשים הכי לא אהובים בחברה לשותפיו הקרובים : גובי מיסים, דייגים, אנשים ממעמד הפועלים.
הוא הטיף למלכות שמים שתהיה פתוחה לכל אדם, לא רק לעילית הדתית. הוא דאג לאומללים שהתקבצו סביבו, אך בין מאמיניו היו גם אנשים אמידים ומכובדים כמו גם נשים רבות. נשים רבות תמכו כלכלית בכהונתו ה